נהג אוטובוס שרצה להיות אלוהים.

הרגע הזה, בו אתה יושב ומסתכל על העננים. חושב לעצמך, מה נשאר לי? כאשר אני יושב כאן, ובצד השני, ריק. הרי הם לא חושבים עלייך אם אתה לא שם, למרות שנחמד לזרוק הערה בשביל היופי מדי פעם. מחשבות, רגשות, הכל בתוך עצמך. חושב לשתף? לא, הם יבקרו אותך, וישפטו אותך, אולי ינסו להבין אותך, אבל איך זה יעבוד אם אתה נסגר בתוך המצב הזה? השאיפה לעל טבעי, לבלתי אפשרי, לריגוש, לנשימה אחת שונה, לטעם חדש, לקול חדש. שקט עצוב, כלום לא חשוב, כלום לא מעניין. אין לאן לשאוף בתוך הבועה הזו, קשה לצאת, והמאבק אפילו לא התחיל. להתנתק, להתרחק, לקרוע כל חוט וקשר, בשיניים.

כל הפעימות, הנשימות, הכל עולה עלייך. זה משתלט עלייך. מה תדע בעוד שנה? מה תחשוב? גם אם טוב, וגם אם רע, זה לא משנה הרבה, בכל מקרה לא נזכור את זה עוד כמה זמן, זה ישתנה. תפוס ביצים.