טוב, אז חזרנו.
וזה הולך לקרות, עוד שבועיים וחצי.
מצד אחד זה אחד הדברים הכי מעצימים וגדולים וטובים שיש, מצד שני אני מקווה שזה יילך גם אחריי.
זה פשוט טוב, פשוט נראלי קשה לי לקבל את העובדה שאין חרא בסביבה..
ספרים, זה פשוט מדהים.
איזה כיף זה, שיש מציאות אחת שקורת, ובמקביל יש ספר, שאפשר לברוח אליו מתי שרוצים, ולחיות עולם אחר.
לטעום קצת מהבלתי אפשרי, לברוח מהמציאות, זה הכי טוב שיש.
בקיצור, פנאן אני יודע..
אם יש דבר אחד שאני מסכים לעצמי לשנוא, זה נאצים. כל דבר שקורה בעולם הזה, נובע או מטמטום, או מהשפעה של רגש מסויים, או מדחף מסויים, לכל דבר יש סיבה. כל סיבה מתגלה לאחר המקרה, יש מקרים שעדיין לא ידוע הסיבה עליהם. העולם הזה מתנהל בדרכו המשונה. לפעמים אתה חושב אם להתעקם ולהתמודד עם המציאות העקומה, או לבחור בצד המתקיף, הלא אדיש. אבל יש בעיה אחת, לבחור להיות בצד המתקיף, זה לאבד את השפיות. הרי אתה מוקף באידיוטים, אנשים מפגרים, אגואיסטים, שעושים מלא דברים בלי שום חשיבה מאחוריהם. ואתה יכול להתמודד איתם (שאם אתה רוצה להישאר שפוי אז זאת האפשרות היחידה שלך), או לבחור להיות בצד המתקיף. אפשר להיות בצד המתקיף ולהשתנות בעצמך, זה תהליך, אבל לחשוב להיות בצד של המפגרים, לא מתקבל על הדעת. לפעמים אנשים נוהגים בכזאת טיפשות, שבא לך פשוט להרביץ להם. לפעמים אתה לא יודע איך להגיב, שלא תצא טיפש כמוהם.המטרה של הפוסט הזה היא שלא יהיה פלצני כמו כל פוסט של העולם מסריח, אלא פשוט.. זה העולם, זה הטוב, וזה החרא. אפשר לשנוא את כולם, אפשר להתמודד. ומה עם ידיד אמת? חבר אמת? יש כאלה, אבל אי אפשר להידבק. לפעמים הצרכים שלנו הם פשוט לברוח ולקרוא ספר, כל היום, להזדהות עם מישהו בצורה מושלמת, למצוא הבנה למצוקות, למצוא הזדהות. העולם הזה הוא שדה מלחמה, פשוט שדה מלחמה. אינטרסים, אינטרסים, אינטרסים, כסף, כסף, כסף, פרט, פרט, פרט, אפסים, פשוט חבורה של אפסים. זה מה שיעשה טוב? הכסף המסריח הזה?! כן, כנראה שכן. איפה פיספסתי כאן משהו? מתי הספקתי לרדת כלכך למטה? להיתקע איפה שהוא שם למטה, כן. וכשיש כסף, אז הכל טוב נכון! ושאין כסף, אז חרא, אז חרא, לעזאזל. צריך להרים פה דיקטטורה של הפרולטריון, דחוף, ייכאב? ישמצב, תתמודדו.
נאצים מסריחים.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
