תנצלו את החיים כל עוד אתם צעירים.
אוסף ענק של זכרונות מצטבר לאיטו בגן,ביסודי, בחטיבה ובתיכון.
אל תתנו לזה לחמוק ממכם, כי זה מה שנשאר איתכם אחר כך.
אתם תתגעגו להכל, אתם תתענגו על הרגעים היפים כ"כ שהיו, ותסלדו מן הרגעים שאתם מעדיפים לשכוח, כי מה לעשות,
יש גם כאלה. טראומות ילדות גם הן נכללות ברשימה.
הם, כל אותם זכרונות מביעי סלידה וגועל , חשובים לא פחות מהשאר.
הם מעצבים אותך. כל ה'עבר השחור' שלרבים היה בילדות, כל אלו בעלי הילדות העשוקה, התפתחו בדרך משלהם, התחנכו אחרת,
והפכו לאנשים הרבה יותר טובים מאחרים שאולי חוו פחות סבל בעברם.
אז אם הלכתם פעם מכות בגן, או שעשו עליכם חרם, בוודאי כיום אתם אנשים נבונים, משכילים, ובעלי אופי טוב יותר משל אלו שהתעמתתם איתם אז.
בסופו של דבר האנשים האלה מתחברים לאנשים בעלי עבר דומה לשלהם, ככה לפחות זה אצלי ועם החברים שלי..
אני לא זוכרת יותר מידי דברים טובים מהחיים שלי, כי באמת שלא היו הרבה כאלה. אבל עכשיו..
זה התאזן פחות או יותר, וכן יש לי חברים (שאם להודות,אפשר לספור אותם על כף יד אחת אבל זה לא משנה כרגע) , ואני מקווה שמה שעברתי בשנתיים פלוס מינוס האחרונות, ומה שאני אמשיך לעבור מכאן והלאה,
באמת יזכר לי כמשהו טוב ולא כאוסף רע ושחור. (וזה לא שלא שחסרים דברים שאני מעדיפה למחוק מפרק הזמן הזה)
מה שכן, אני מצטערת פה ושם על כמה דברים שלא עשיתי . לא דברים כ"כ ספציפיים וחשובים אבל כשאני חושבת על זה,
הייתי יכולה להגיע יותר מהר לאיפה שאני נמצאת היום ובצורה יותר טובה. הייתי צריכה לעצב את עצמי בצורה יותר טובה מגיל צעיר.
כי גם עכשיו, תחומי העיניין שלי לא כאלה מגוונים. אין מספיק דברים במה למלא בהם את החיים שלי, ואני תמיד רוצה לעשות עוד ועוד דברים,
לפני שהזמן יקדים אותי.
אני יודעת שאני מספיקה די הרבה יחסית לילדים הבטלנים בגילי שיש היום. אף על פי שגם אני כזאת.
אבל.. אני אף פעם לא מרוצה. תכונה שצריך לנסות לשנות.
Do as many as you can before the time runs out.. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
