אז חופש לא משהו, ובכל זאת לקראת הסוף שלו המצב רוח והאופטימיות עלו קצת אתמול הייתי בסינימה סיטי ואכלתי המבורגר חביב ועשיתי שארהכנות של היום שלפני ה1.9
ישנתי שעתיים בלחץ, וקמתי טיפה מאוחר אבל הספקתי להגיע הרבה לפני הזמן למרות זאת
מסגרת חדשה, קצת גדולה מידי. בכל זאת ביצפר צבאי.. פשוט הרגשתי טירונית
הלכתי לאורך המסדרון הארוך הזה [ואין לי אפילו מדרגה אחת לעלות!] , נכנסתי לכיתה בבטחון, וישבו שם כמה בנים ביישנים,
כל אחד כמה שיותר רחוק מהשני.
אף אחד לא הגיב כשהייתי נחמדה ואמרתי שלום. אז התיישבתי במקום של הרואים ולא נראים - הפינה בסוף.
יותר מאוחר התחילו להגיע הבנות.. אכזבה כרגיל
פשוט לא הייתי רוצה להיות אחת מהן. אפילו אם יש להן כישורים חברתיים של להסתדר עם כל השכבה תוך פחות משעה
[ואיך לעזאזל הן עושות את זה? ..]
כן, זה נשמע שאני אוהבת לשפוט אנשים על פי רושם ראשוני. אבל המסקנות שלי על רושם ראשוני כמעט אף פעם לא מתגלות כלא נכונות
אני פשוט יכולה לקלוט את הבן אדם בדקות הראשונות , וכמה שהוא יותר פעיל בדקות האלה, ככה אני יכולה להבין עליו יותר
לא יהיו בנות שאני אשנא שם, אני לא שונאת אנשים, אבל לפחות בינתיים גם לא בנות של לבלות איתן בהפסקה מידי פעם
ואז כל היום המשיך בשיחות וכו וכו. יותר מידי דברים והרגלים חדשים להסתגל אליהם. זה כל כך לא דומה לשום בית ספר אחר, שזה דווקא נחמד
ומסתבר שרוב הכיתה שלי מתקשה באנגלית, ובנוסף יהיו הרבה חזרות במתמטיקה,
אז אחרי שנפלתי לשם ממופת,מהבחינה הזו הולכת להיות שנה סופר קלה (:
נראה כבר מה יהיה עם יסודות החשמל, יסודות המטוס, סרטוט טכני וכו' Oם
נ"ב
אשכרה כתבתי פוסט של יותר משתי שורות אחרי ימבה זמן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
