5+6= 11 סגירת מעגל מושלמת
אז, התחמקות שקופה, ספסל בגן מאיר, לחץלחץלחץ, שיחה מלב אל לב,
ומסקנה. המשיך כרגיל גם אחרי זה, כי בכל זאת אף אחד מאיתנו לא נפגע במיוחד
הקלה גדולה. אפילו היו ממתקים בשקל ומילקשייק,
דיברנו על כל מה שקרה, וסגרנו את כל הקצוות, אפילו שהזכרון שלו גרוע. ובכל זאת, למרות הכל אני אתגעגע.
במיוחד להרגשה של להיות הדבר הכי חשוב בעולם למישהו אחר
ומה שאירוני זה שצחקתי ובכיתי ביחד [סתם כי נפלתי..] אבל.. זה בדיוק מה שהרגשתי :
שמחה מהולה בעצב, סוג של הלם~ אפילו שאח"כ בבית הגיע רק הבכי, בלי הצחוק
איך מתרגלים לזה עכשיו?!
,Cause sooner or later it's over
I just don't want to miss you tonight