ההבדל בין שוני לשיגעון

זה סיפור קצת שכתבתי ע"פ הקליפ הזה http://www.youtube.com/watch?v=yUUG0nVgPqg

הוא הלך לכיוון קיר הזכוכית הענק שלא נתן לו לצאת מהמקום בו היה כלוא.

'כלוא' זאת לא המילה המתאימה לתאר את מצבו, הוא לא שהה בחדר קטן וצפוף עם דלת שכמעט ולעולם אינה נפתחת ומאחוריה שני ניצבים שני שומרים גדולי מימדים אשר תפקידם לדאוג שלא יוכל לצאת מהחדר.

לא, לא כך הייתה שגרת חייו.

הוא חיי בשטח ענק, ניתן לחשוב שהשטח אינסופי, רק שאותו שטח היה ריק מהכל: ריק מצמחים, ריק מבעלי חיים, ריק מבתים, אבל הכי נורא: ריק מאנשים.

ובתוך השום- מקום הזה היה ניצב קיר גבוהה וארוך של זכוכית חלקה ושקופה.

כמו אותו המקום, היה נידמה שגם הזכוכית אין סופית, לא היה מקום בו התחילה וגם לא מקום בו נגמרה.

כמה שלא ניסה לא הצליח לברוח מהמקום המסתורי.

כל פעם שניסה לגלות לאן קיר הזכוכית מוביל היה נדמה לו שהוא נשאר באותו המקום מפני שהנוף לעולם לא השתנה: אותה השממה ואותו הקיר.

כל פעם שניסה לטפס מעל לקיר הזכוכית גילה שזאת משימה בלתי אפשרית.

הזכוכית הייתה חלקה לגמרי.

וכל פעם שניסה לשבור אותה גילה שגם אחרי עשרות מכות היא נשארת ללא סדק, אפילו לא שריטה קטנה.

אחרי עשרות ניסיונות הוא התייאש והשלים עם העובדה שכל חייו הוא יחיה לבד בתוך המקום המסתורי הזה.

כמו בכל יום התקרב לקיר הזכוכית וניסה לראות עליו איזשהו סדק או שריטה.

אך כלום, כמו תמיד.

עד שלפתע ראה נערה עומדת לא רחוק ממנו, בצד השני של קיר הזכוכית.

הוא די הופתע לראות במקום הזה מישהו חוץ ממנו, ועוד מישהו בגילו.

היא התקרב אל הנערה בריצה קלה ונעמד לפניה לשנייה ואז שאל אותה איך קוראים לה אך היא לא יכלה לשמוע אותו, בגלל הזכוכית.

הוא שאל אותה שוב, הפעם בצעקה אך עדיין היא לא שמעה אותו בבירור.

הוא חשב מה לעשות ואז נזכר בשני הגירים שיש לו, הוא הוציא אותם וכתב על קיר הזכוכית 'את יכולה לכתוב?' וזרק את הגיר השני לנערה שמאחורי קיר הזכוכית.

היא הרימה מהרצפה את הגיר וכתבה בחזרה 'ברור, דה'

'מה לגבי ציור?' כתב

'כן' ענתה לו בתוספת ציור סקסי של עצמה.

הוא הסמיק מעט וענה לה במהרה 'את אפילו לא נראית ככה' כתב וצייר אותה כאשר חץ עם המילה 'שטוח' מופנה אל החזה שלה.

היא הופתעה ממה שכתב ומייד החלה לרשום לו תשובה.

בזמן שהנערה כתבה הוא התיישב על הרצפה והיא אחריו, ממשיכה לכתוב.

ככה הם נפגשו כל יום, ממלאים את קיר הזכוכית בציורים שלהם.

הם לא שאלו אחד את השני לשמם או לגילם מפני שאלו היו שאלות סתמיות בהתחשב בכך שרק שניהם נמצאים במקום הזה.

ערב אחד כאשר שניהם ישבו על האדמה וציירו הנער הסתכל על הנערה במבט עצוב ואילו היא רק חייכה והסמיקה מעט מהמבט שלו.

הוא שם את ידו על קיר הזכוכית בגובה עיניהם והיא בתגובה עשתה כמוהו, מניחה את ידה על המקום שבו מונחת ידו.

אחרי כמה רגעים הוא הוריד את ידו מהזכוכית במבט עצוב, וכתב במקום שהיו מונחות ידיהם 'זה מרגיש קר'.

כשקראה זאת החיוך ירד מפנייה ואת מקומו תפס מבט עצוב, כמו זה של הנער.

'אני רוצה להיות איתך' כתב הנער כעבור כמה רגעים, עדיין באותו המבט.

'אתה איתי' כתבה בחיוך 'רק שיש זכוכית בינינו'

הנער קם מהרצפה במבט כועס והחל לחבוט בקיר הזכוכית באגרופיו.

כשהנערה הבינה מה הוא עושה החלה לצעוק לו שיפסיק עם זה אך הוא התעלם מדבריה שנשמעו במעומעם.

פתאום, על הזכוכית הופיעו מספר סדקים עמוקים.

"זוזי הצידה, זוזי" אמר לנערה כדאי שלא תיפגע.

היא זזה הצידה והוא הכה בזכוכית פעם נוספת, שובר אותה לחלוטין.

אך ברגע שידו עברה לצד השני, איפה שעמדה הנערה, הזמן כאילו חזר אחורה ותיקן את הזכוכית אך יד של הנער נפגעה קשה.

למחרת, שני הנערים ישבו במקומם הקבוע, כמו תמיד, רק שדבר אחד היה שונה: ידו הימנית של הנער הייתה חבושה בתחבושת עבה.

'אתה בסדר?' כתבה הנערה בדאגה.

הנער רק הנהן בראשו כסימן של 'כן'.

'רוצה לצייר?' כתבה על הזכוכית בחיוך והוסיפה ציור חמוד.

'אני לא יכול יותר' כתב הנער בעצב בידו השמאלית בכתב מכוער.

הערה רק הביטה אל הרצפה בעצב ולא אמרה דבר.

למחרת, כאשר הנער בא למקום הקבוע הנערה כבר חיכתה לו כשאת גופה מכסה גלימה מוזרה.

הנער שם לך שהייתה מונחת מתנה בצד שלו ועל הזכוכית היה כתוב 'בשבילך'.

הוא התיישב על האדמה והביט בנערה, כמנסה לגלות מה יש בחבילה אך היא רק חייכה אליו ולא כתבה דבר על קיר הזכוכית.

הוא פרם את הסרט שיהיה על החבירה וברגע שהרים את המכסה הפיל את המתנה מזועזע.

'תצייר איתי' כתבה הנערה בחיוך.

על הרצפה הייתה מונחת הקופסא כשלצידה המתנה שהנער קיבל מהנערה.

לצד הקופסא הייתה מונחת ידה הכרותה של הנערה.

עכשיו יכל  הנער להבין מדוע היא כרתה את ידה והביא לו אותה כמתנה.

עבר זמן, אך שני הנערים המשיכו להיפגש כל יום באותו המקום ולצייר.

לנערה לא היה אכפת לאבד את ידה בידיעה שבזכות כך תוכל לעזור לנער שאותו חיבבה לחזור לעשות משהו שהוא אהב, משהו שקישר אותם יחדיו, משהו שבעזרתו יוכלו לתקשר ולא לחיות בתוך הבדידות לה היו רגילים עד שפגשו אחד את השנייה.

הנער שמח שהוא יכל להכיר מישהי כמו אותה הנערה, מישהי שלא חשבה לרגע וויתרה על חלק מגופה למענו.

ועכשיו הוא הבין, שגם עם יפרידו אותם באלפי קירות זכוכית , הם עדיין יהיו זה לצד זו.

מה אתם אומרים על מה שכתבתי? מה יש לשפר?

אשמח עם תגיבו :)

משום מה כתבתי אתזה אתמול, העליתי לישרא והיום גיליתי שהקטע נמחק. מוזר...

אני ינסה לשחזר את מה שכתבתי אתמול:

אחרי כמה חודשים שאני גולשת בישרא בכל מיני בלוגים החלטתי לפתוח בלוג משלי.

הבלוג הוא בלוג אישי אבל גם יהיו בו כל מיני סיפורים קצרים/ סיפורים בהמשכים שאני כותבת.

אני לא ממש יודעת איך 'לקשט' את הבלוג (לעשות עיצוב יפה, רשימות חמודות..) אז עם מישהו יכול להסביר לי איך עושים אתזה אני ממש אודה לו