ההבדל בין שוני לשיגעון

יש לי ממש מצב רוח טוב והסיפור מתקדם יפה, כבר כתבתי את תחילת הפרק השביעי אז חשבתי להעלות את החלק השני היום...

הוא די קצר אבל לא נורא, לדעתי הוא ממש מעניין (מה שאני אומרת זה רק בגלל המצב רוח, מחר אני יכחיש כל קשר אל הכתוב)

ושוב קרדיט לבלוג של קים =]  על החתימה המקסימה

 מהפרק הקודם:

"הלו?" אמרתי לתוך השפופרת מחכה שאמו תדבר ראשונה.

"אני כל כך מצטערת אבל אני לא יכולה לקחת את נהרי, משחררים אותי מהעבודה רק ב-6. את יכולה אולי למצוא לו איזשהו סידור?"

"אני, אני אמצא לו סידור?" התעצבנתי אך שמרתי על קול יחסית מאופק "את אמא שלו, לא אני. זה התפקיד שלך למצוא לבן שלך סידור.

עוד שעה אני הולכת ולא מעניין אותי מי, מה או איך, מישהו בא לקחת את נהורי.

הגן פועל עד רבע ל-4, לא יותר" הבהרתי לה את פני הדברים, לא יכול להיות שהיא מאחרת בקביעות ואני צריכה כל הזמן לנסות להשיג אותה בטלפון כשחצי מהזמן היא לא זמינה.

"להתראות" אמרה בקצרה וניתקה את השיחה.

"רוצה לעזור לי לסדר קצת?" שאלתי את נהורי בחיוך.

"כן!" אמר בהתלהבות והתחיל להרים מספר קוביות מהרצפה ולסדר אותן בפינת המשחקים.

בניגוד לציפיותיי, הזמן עבר די מהר ואחרי קצת יותר מרבע שעה דודתו של נהורי באה לקחת אותו והבטיחה שאי נעימות זאת לא תחזור על עצמה.

אני מקווה שהיא באמת מתכוונת לזה.

 פרק 5 חלק ב':

סיימתי לסדר את הגן ועכשיו נותר לי רק לחכות ליותם שיבוא לאסוף אותי, שמעתי את הטלפון שלי מצלצל ומיהרתי לענות, במחשבה שככל הנראה זה יותם.

זה לא היה הוא, מישהו התקשר אלי ממספר לא מזוהה.

"הלו?" עניתי לשיחה.

"ליאן ויצמן?" שאלה האישה מהקו השני, היה לה קול מעט עמוק שחשבתי שזיהיתי אך לא הייתי בטוחה בכך.

"כן, מי זאת?"

"זאת שרה גרינבויים" כפי שחשבתי, זאת הייתה מנהלת הגן "לאחר שקילה נוספת של הנושא החלטתי שלא לפטר אותך, אך אם המקרה יחזור על עצמו את תפוטרי על המקום. ראי הוזהרת"

"אני מבינה, תודה לך" אמרתי עם חיוך קל "להתראות" הוספתי ואחרי שלא נשמעה תשובה מהקו השני ניתקתי את השיחה.

'אישה מלחיצה' עברה המחשבה בראשי ולא יכולתי שלא לגחך.

ייצאתי מהגן, מקפידה לנעול אותו כראוי ושלחתי הודעה ליותם שבה שאלתי מתי הוא מגיע.

כעבור מספר דקות אחותו התקשרה אליי ואמרה לי בשמו שעוד כמה דקות הם יגיעו.

"סוף- סוף" קראתי כשראיתי את יותם וסיוון נכנסים לבית הקפה שבו הייתי "ממש כמה דקות" אמרתי בציניות.

"סליחה באמת שאני בן- אדם עסוק"

"אכפת לך שאני אגמור את הקפה או שאתם ממהרים?"

הוא הביט באחותו מחכה לאישורה ולאחר שקיבל אותו התיישב והזמין לעצמו קפה ולסיוון אייס- קפה, באמת שאני לא מבינה איך היא יכולה לשתות את ה...גועל הזה.

יותם בסיפר לי שהוא ואחותו סיוון נסעו לפיקניק ביער ובגלל זה לקח לו לקח לו זמן להגיע אליי, בגלל זה ובגלל ששניהם נרדמו ל'שנת יופי', כפי שאני מכנה את זה.

הוא שאל אותי איך היה בעבודה, לא היה לי כוח לפרט אז רק אמרתי שהיה בלאגן ושאני אספר לו בהזדמנות אחרת כי אני קצת עייפה, רציתי לספר לו את מה שלא הצלחתי לספר באותה פעם, במכונית,אבל לא יכולתי בגלל שאחותו הייתה איתנו.

"הכל עליי" יותם אמר מיד כשראה אותי מוציאה את הארנק שלי מהתיק.

הוא נתן את הכסף שהוציא מארנקו לאחותו ושלח אותה לשלם בדלפק, כנראה הבין שאני רוצה להגיד לו משהו חשוב אבל לא ממש יכולה.

בעזרת עיניו הוא סימן לי שהוא מקשיב, סיפרתי לו את מה שישב לי בלב וביקשתי ממנו שלא יגלה לקארין דבר, לפחות לא בינתיים.

הוא הסכים אבל ניסה לשכנע אותי שאני אגלה לה כי היא חברה ממש טובה שלי וגם כי בסופו של דבר היא תגלה את זה בעצמה, ניסיתי להסביר לו שאני יודעת שהיא תתעצבן כשאני אספר לה ושאני לא רוצה לריב איתה בגלל זה.

"אבל את לא יכלה לדעת " המשיך לנסות לשכנע אותי "חוץ מזה, גם אם היא תתעצבן, בסוף היא תעזור לך במה שתצטרכי, אני בטוח."

"אני יודעת שהיא תכעס" אמרתי בביטחון "פעם אחת דיברתי איתה על זה והיא אמרה שאני צריכה להפסיק לדבר שטויות ובמקום זאת עדיף שאני אתמקד בדברים חשובים."

הוא חזר ואמר שגם אם היא תכעס עלי או תתעצבן, היא עדיין תישאר לצידי ותתמוך בי. 'יש משהו בדבריו'.

"טוב, אבל אתה לא אומר לה מילה" הזהרתי אותו והדגשתי בכוונה את המילה 'אתה'.

לא הייתי בטוחה אם זה רעיון טוב לספר לה אבל יותם הצליח לשכנע אותי שזו דרך הנכונה לפעול, אני באמת לא יכולה להסתיר דבר כה חשוב מהחברה הכי טובה שלי.

"ניסע?" שאלתי לאחר דקה בערך שאיש מאיתנו לא אמר מילה.

"אוקיי" אמר וקרא לסיוון שהתעכבה בדלפק, לדעתי בכוונה.

"תודה על ההסעה" אמרתי ויצאתי בצליעה קלה מהאוטו.

"בכיף" חייך אלי מהמושב הקדמי "את תסתדרי במדרגות?"

"בטח אני לא נכה. עדיין" אמרתי בצחוק.

עליתי בקושי במדרגות, שמחה על כל שאני גרה בקומה השנייה ולא בשישית.

קארין כבר הגיעה הביתה וצפתה בסרט כלשהו בטלוויזיה, לא שמה לב שבכלל הגעתי.

"היי" הפניתי את צומת ליבה והנחתי את תיקי במקומו.

"חשבתי שקרה לך משהו, כבר כמעט 6!" אמרה בקול דואג.

"הייתי צריכה להתעכב בעבודה וגם ישבתי קצת עם יותם, אבל לא חשבתי שהשעה 6" באמת הופתעתי מהשעה היחסית מאוחרת "את עסוקה?" שאלתי וקיוויתי שתשיב ב'כן'.

"לא, קרה משהו?" שאלה בדאגה והנמיכה את הווליום של הטלוויזיה, 'עכשיו או לעולם לא' חשבתי לעצמי.

"אני יודעת שאולי תתעצבני עליי אבל אני רוצה ל..."

אווווו איזה מתח! חחחחח

מעניין מה ליאן רוצה להגיד לקארין.... תנסו לנחש בתגובות :)

אוףףף הישרא עושה לי מזה בעיות עם הרשימות אז אני לא מצליחה לערוך אותן, בגלל זה אני גם לא מעדכנת שם את הפרקים

ברגע שאני אצליח לפתור ת'בעיה קישורי הפרקים יעלו ושאר הדברים, כמו גם הקבועים...

יאללה תגובות?