ההבדל בין שוני לשיגעון

סורי שהפרק עולה רק עכשיו

התכוונתי להעלות אותו בראשון כי בשבת לא היה לי כוח לכלום אבל אתמול אבא שלי התנחל על המחשב ובקושי הייתי בו, אז ממש סליחה...

התעוררתי בבוקר למשמע הצלצול של השעון המעורר של ליאן.

"ליאן, קומי" החלטתי לעזור לה לקום ביתר מהירות.

"אהה, מה?" הסתכלה עליי מעט מבולבלת "מצטערת שהערתי אותך"

"עזבי, לא משנה" ניסיתי להוריד ממנה את השמיכה אך היא התכרבלה כך שהייתי צריך להפיל אותה מהמיטה אילו רציתי לקחת ממנה את השמיכה.

"עם את לא קמה בספירה של 3 את תמצאי את עצמך על הרצפה הקרה, ובלי שמיכה" איימתי בצחוק.

היא מלמלה משהו לא ברור והתכוונה לקום מהמיטה אך ברגע שהסירה את הסמיכה, התכסתה חזרה בטענה שיותר מידי קר בחוץ.

"אבל קר לי!" התבכיינה כמו ילדה קטנה.

"את בלתי נסבלת, במיוחד בחורף" נאנחתי בייאוש וחיפשתי בשבילה משהו מחמם ללבוש משום שהייתה רק בגופיה ובוקסר.

"קחי" זרקתי עליה טרנינג בצבע תכלת.

"תכין לי קפה" ביקשה בעודה לובשת את המכנס ואיכשהו מצליחה להסתבך בו.

"להכין גם לקארין?"

"לא, עכשיו רק 6, היא קמה ב-8 היום"

יצאתי מהחדר של ליאן והפעלתי את הקומקום.

חשבתי מה לעשות ועלה בראשי רעיון יצירתי, החלטתי להעיר עכשיו את קארין, לעצבן אותה קצת על הבוקר.

סימנתי לליאן שיצאה מחדרה 'שקט' עם האצבע והתקדמתי בשקט לחדר של קארין.

"קארין קומי" אמרתי בקול חזק וטלטלתי אותה "כבר רבע ל-9!" הגברתי את הקול.

"מה!?" נבהלה "למה השעון לא צלצל?" נלחצה ורצה לאמבטיה "רגע אחד!" חזרה לחדר ונעמדה מולי "עכשיו רק 6, אתה עבדת עלי!" צעקה וחזרה למיטה.

לא יכולתי שלא לצחוק, כל כך אהבתי לעצבן אותה.

"טוס- לי- מהחדר!" איימה והדגישה כל מילה בנפרד.

"שלא תאחרי לעבודה" צחקתי עליה ויצאתי מהחדר לפני שתזרוק עלי משהו כואב, פעם אחת כבר הספיקה לי.

"מה זה היה?" שאלה ליאן שישבה במטבח.

"סתם, אני נהנה להציק לשותפה שלך" גיחכתי והכנתי קפה לי ולליאן.

"היא תתנקם בך, שלא תחשוב" הזהירה אותי.

"זה מה שכיף בזה"

בזמן שאני וליאן שתינו את הקפה שהכנתי, דיברנו על כל מיני נושאים סתמיים כמו העבודה שלה בגן הילדים, על הצבא שלי ומה שאני אעשה אחריו, על החדשות של אתמול, כל מיני נושאים.

"אני שונאת אותך!" שמעתי את קארין צורחת מחדרה "עם הוא עוד פעם ישן פה אני אהרוג אותו! בגללו אני לא מצליחה להירדם" עברה מצרחות להתבכיינות "עד שסוף סוף אני יכולה לקום מאוחר, הוא צריך להקים אותי מוקדם מהרגיל" יללה והתיישבה ליד ליאן.

"תכין לי תה" דרשה ממני.

"מה זה?!"

"מה ששמעת, בתור פיצוי" ענתה בטון קר.

"כן מלכתי" קידתי קידה והכנתי לה את התה שהיא אוהבת.

"תודה" חייכה אליי חיוך מעושה.

"אני חושב שאני אלך" אמרתי כשראיתי שהשעה 7 ורבע, רציתי להספיק להגיד שלום לאחותי לפני שהיא הולכת לבית הספר.

"אתה יכול להסיע אותי?" ביקשה ליאן.

"בטח, בואי"

"ביי מאמי" אמרה ליאן לקארין.

"ביי נשמה" החזירה לה.

"זוג לסביות" מלמלתי בשקט

"ביי קוף" קארין נפרדה ממני.

"ביי ראש גזר" עניתי לה ויצאתי מהדירה.

"למה אתם כל הזמן חייבים לריב?" שאלה ליאן בזמן שהתנעתי את האוטו שלי.

"לא יודע, זה מין הרגל. חוץ מזה, זה ממש כיף" חייכתי.

שאר הנסיעה עברה בשקט, ליאן התעסקה בנגן השירים באוטו וכל כמה דקות העבירה שירים ואני התרכזתי בנהיגה.

"הגענו" אמרתי ועצרתי את האוטו סופית.

"ממש תודה" חייכה ויצאה מהאוטו.

"לאסוף אותך או שתסתדרי?"

"אין לך היום צבא?"

"לא. אז כן או לא?" שאלתי שנית.

"אני כבר אתקשר אליך. ביי"

"ביי" אמרתי וראיתי אותה נכנסת לגן 'כלנית', שבו עבדה בתור גננת.

עשיתי רוורס ונסעתי לבית שלי.

למרות שדיברתי כל יום עם אמא שלי ואחותי עדיין מאוד התגעגעתי אליהן, במיוחד לאחותי, סיוון.

הנחתי שאמא שלי כבר בעבודה ויואל נמצא בית ועוזר לסיוון להתארגן לבית הספר, יואל הוא האבא החורג שלי ושל אחותי.

אחרי שאמא שלי ילדה את סיוון התחילו להיות הרבה חיכוכים בינה לבין אבי עד שיום אחד נמאס לו והוא החליט להתגרש ולעזוב את הבית בטענה שהוא לא יכול לטפל ב-2 ילדים ושזאת הייתה טעות לא לעשות הפלה כשעוד זה היה אפשרי.

למרות שאמא שלי לא אמרה לי את זה אף פעם ולמרות שהיא מצליחה להסתיר את זה בצורה טובה מאוד, אני עדיין יכול להרגיש שהיא חושבת שהגירושין קרו בגלל אחותי, היא מאמינה שאילו לא הייתה מביאה אותה לעולם היא לא הייתה מתגרשת.

אבל אני יודע שזה ממש לא נכון, תמיד אפשר למצוא סיבה להתגרש, סיבה מטופשת ככל שתהיה.

תהליך הגירושין מאוד שינה את אימי, מאישה בעלת שמחת חיים הפכה לאישה מרירה שמרבה לצעוק ולהתעצבן, במיוחד על סיוון.

כשסיוון הייתה בת 3 אמא שלי הכירה גבר חדש וכעבור שנה התחתנה איתו.

יואל לא מצא חן בעייני אבל רציתי שאימי תהיה מאושרת אז לא אמרתי כלום וגליתי שבעצם יואל לא היה כל כך נורא כפי שחשבתי שיהיה, למרות שהיה אב קשוח ידע גם לפנק אותנו וגם לאהוב אותנו כאילו היינו ילדיו אבל עדיין, משום מה יש לי הרגשה רעה לגביו.

כאילו הוא לא באמת כזה, כאילו זו רק מסכה שהוא שם על עצמו כדאי שלא נכיר את היואל האמיתי.

בלי ששמתי לב כבר הגעתי הביתה, בדקתי מה השעה והשעון הראה לי שעכשיו 7:40 בדיוק.

כיביתי את באוטו ויצאתי ממנו בזריזות.

כשכבר עמדתי מול הדלת חיפשתי את המפתחות של הדירה והבנתי שכנראה שכחתי אותם בדירה של קארין וליאן.

פתאום שמעתי את אחותי צועקת מתוך הבית "לא! תתרחק!" לפתע היא השתתקה וכשניסיתי להקשיב מבעד לדלת לא שמעתי כלום, זה התחיל להפחיד אותי.

דפקתי בדלת 3 פעמים ואף אחד לא פתח, דפקתי שוב בעוצמה יותר חזקה והפעם יואל פתח לי את הדלת.

הוא היה בן 50 וקצת אך נראה צעיר יותר, אולי בן 45, לא יותר,הוא היה די גבוה, מעט יותר גבוה ממני, שיערו היה כולו אפור ומסופר בתספורת קצרה.

"מה אתה עושה כאן? אתה לא אמור להיות בצבא?" שאל אותי

"לא, לקחתי פטור"

"תיכנס" הזמין אותי בחיוך.

"יותם!" סיוון, אחותי בת ה-12 התנפלה עליי בחיבוק מוחץ.

הבנתי שלא קרה לה כלום ובסך הכל דאגתי לשווא.

"אתה לא מבין כמה התגעגעתי" אמרה וחיזקה את חיבוקה.

"גם אני התגעגעתי אליך, למרות שאני לא מבין למה" עקצתי אותה.

"אין! לא משנה מה אתה לא תשתנה, תמיד תישאר היצור הכי מעצבן בעולם"

"נכון. כי אם אני אשתנה לא יהיה מי שיציק לך. חוץ מזה, למה את עדיין לא לבושה? יש לך היום בית ספר"

"יש שביתה ואני הולכת לבית הספר ב-10"

"מה את זוממת?" שאלתי כשראיתי שהיא מחייכת חיוך ערמומי, כמו בכל הפעמים בהן היא רוצה משהו.

"שופינג!" צעקה בשמחה.

"לא. אין מצב" קבעתי במהירות, אפילו לאויבים שלי אני לא מאחל לצאת איתה לשופינג.

"נו, בבקשה" התחננה ועשתה לי פאפי- פייס (פני כלבלב).

"ומה אני אקבל בתמורה?" שאלתי בערמומיות אחרי שהצליחה להזיז אותי מעמדתי.

"אני אעשה כל מה שתבקש" ענתה לאחר מחשבה קצרה.

"הכל?"

"הכל"

"נשמע מפתה אבל אין עליי כסף"

"יש לי 150 שקל"

"וזה יספיק לך?" שאלתי בזלזול, אין מצב שזה יספיק לה, היא צריכה מינימום 500 ש"ח.

"זה יספיק לסרט"

"לכי תתלבשי" אמרתי כשראיתי שהיא ממשיכה לעמוד ולהביט בי במבט מצפה.

"יש" צהלה ורצה לחדרה.

התיישבתי על ספת העור השחורה שהייתה בסלון ובדקתי מה יש לראות בטלוויזיה, לא היה משהו מעניין, רק כמה תוכניות בוקר משעממות.

"זה לא מפריע לך, נכון?" שאלתי את יואל

"מה?" ענה לא מפוקס.

"שאני לוקח את סיוון לקולנוע"

"ממש לא, להפך"

"אני מוכנה!" קראה סיוון בשמחה, היא לבשה סקיני ג'ינס שהחמיא לה וחולצת בית ספר שחורה מעט רופפת ושיערה השטני היה מפוזר בעדינות על כתפייה.

בזמן שסיוון נעלה את נעלי הנייק שלה יואל הביא לי 200 שקלים בשביל שאני אקנה משהו בשבילי ובשביל אחותי, לא רציתי לקחת את הכסף אך בסוף לא הייתה לי ברירה, יואל יודע להיות ממש עקשן כשהוא רוצה.

"ביי" סיוון יצאה במהירות מהדירה.

"תודה יואל" לחצתי את ידו ,יצאתי מהדירה והתקדמתי אל האוטו השחור שלי.

נכנסתי לאוטו ואחותי אחריי, מתיישבת במושב האחורי, מה שדי הפתיע אותי כי היא תמיד יושבת מקדימה וכועסת כאשר מישהו אחר רוצה לשבת שם במקומה.

"ניסע לסינמה סיטי או למקום אחר?" התחלתי לנסוע ושאלתי בניסיון להוציא אותה מההרהורים בהם הייתה שקועה.

"לא משנה לי, העיקר שניסע" ענתה בקול מרוחק, כאילו בכלל לא רצתה ללכת לסרט מלכתחילה.

"את רוצה בכלל לנסוע לסרט?"

"בטח, למה שלא ארצה?" העלתה חיוך על פניה, אך ראיתי שהחיוך אינו אמיתי.

ההתנהגות שלה כל כך מוזרה יום הרי לפני כמה דקות הייתה שמחה ועליזה ובפתאומיות כל האנרגיה שלה נעלמה, היא מרוחקת ומזייפת חיוכים- כאילו מנסה להסתיר משהו, אבל הדבר אותו מנסה להסתיר רק פוגע בה יותר ויותר.

"את לא נראית כמו אחת שרוצה לעשות משהו מהנה"

"אנשים הם לא תמיד מה שהם נראים" נאנחה והשעינה את ראשה לאחור.

"למה את מתכוונת? אני לא מבין"

"אתה לא אמור להבין" אמרה בקול שקט ומוזר, הבנתי שמשהו עובר עליה אבל היא לא רוצה לספר לי, וזאת זכותה.

לא רציתי ללחוץ עליה לספר אז שתקתי בשאר הנסיעה, וכך גם היא.

במהלך הנסיעה ביקשתי מסיוון שתסמס לקארין בשמי ותגיד לה שתשאיר את המפתח בארון החשמל, כדאי שאקח אותו, וכך עשתה, בלי להוציא הגה שלחה את ההודעה וחזרה להביט דרך החלון.

לפתע צץ לי רעיון שיכול היה לעודד את אחותי, לא ידעתי אם הוא יצליח אבל הייתי חייב לנסות.

 מה אתם אומרים? מה יש לשפר? מה לא היה טוב?

היום בשיעור מדעים סוף סוף סייתי את הפרק ה5 ואני אעלה אותו ביום שבת..

מפרק 6 העלילה מתחילה להיות מעניינת אז לדעתי יש למה לצפות..

אחרי החפירונת הזאת אתם בהחלט יותר ממוזמנים להגיב  :)