אני רוצה להודות לכמה אנשים שבאמת מגיעה להם תודה ממני.
אני יודעת שרובם כנראה לא יקראו את זה, אבל בכל זאת אני כותבת את זה, בתקווה שכן.
אני רוצה להודות לאנשים שמכירים אותי הכי טוב- החברים שלי.
מגיעה להם תודה ענקית על זה שהם יכולים לסבול אותי, כי אני מודה- אני לא ממש בנאדם קל, ממש לא ליתר דיוק...
אני סתם מתעצבנת עליהם
אני מאמינה לשמועות שמספרים עליהם
אני פוגעת בהם
אני רבה איתם
אני לא תמיד מקשיבה להם
אני חופרת להם
אני רחוקה להיות ממושלמת אך עדיין
הם נשארים חברים שלי
הם אוהבים אותי כמו שאני
הם דואגים לי
הם מקבלים אותי ואת מצבי הרוח והשיגעונות שלי
הם תומכים בי
הם עוזרים לי
והכי חשוב: הם באמת סולחים לי על הטעויות שאני לא מפסיקה לעשות
ולא רק שאני צריכה להגיד להם תודה על זה אלא גם לבקש מהם סליחה, כי כשאני מסתכלת לאחור אני מגלה עד כמה הייתי מפגרת ופשוט ילדה חרא!
ובאמת שאני מנסה להשתנות- ולהיות טובה יותר, אבל לכל שינויי לוקח זמן אז רק נותר לי לבקש מהם שיתנו לי את הזמן לטעות וללמוד מהטעויות ושלא ישפטו אותי יותר מידי לחומרה.
כי סך הכל גם אני בנאדם, בנאדם עם הרבה מאוד פגמים, אבל עדיין בנאדם.
אני בטוחה שיש אנשים שלוקחים את החברים שלהם כמובן מאליו , אבל אסור לעשות זאת!
גם אם תריב עם כל העלם הם יהיו לצידך ויתמכו, ויגידו שאתה צודק למרות שכל כך ברור שאתה טועה
והם יעשו את זה רק מתוך דאגה אמיתית.
ולמרות שאני לפעמים נפגעת מהם, אני יודעת שיש לי מזל אדיר שפגשתי אנשים כמוהם כי אלו אנשים שלא מתסכלים עליי דרך זכוכית מגדלת ורק מנסים למצוא פגמים, אלו אנשים שדווקא מנסים למצוא את הדברים הטובים שבי ולא מתייאשים ממני כשאני טועה פעם אחר פעם ופוגעת בהם בלי לחשוב.
אז סליחה ענקית ותודה עוד יותר גדולה על זה שאתם מוכנים לקבל אותי כמו שאני, מה שאני יודעת שממש לא פשוט לעשות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ילדה (קצת) אחרת