כשאני נמצא בחו"ל אני נוהג להיות די נחמד לאנשים, כל עוד הם לא מתחילים לשאול אותי שאלות טורדניות על המקום ממנו אני בא (שלא באשמתי, כן?)

אני מוכן לעשות הרבה דברים בזמן חו"ל, אבל בשום פנים ואופן לא לדבר על נושאים מעיקים כמו: "אתה לא חושב שהממשלה שלך מתעללת ב-X?" או: "כל העולם הבין שמלחמה זה חרא של דבר, אז למה אצלכם ממשיכים?"
בעבר, הייתי פשוט מעמיד את חובבי האקטואליה המפוקפקים במקום, מסביר להם שאני בחופשה, ושאם בא להם לדבר על דברים שמזכירים לי את הבית, הם יכולים להמשיך לדבר לעצמם, או ללכת להתקע מול CNN.

בשנים האחרונות צצה אצלי התובנה שיש לנהוג באותם מתעניינים במוקדי סכסוך בשיטה שונה לחלוטין.

הכל התחיל אי שם בתאילנד, שם פגשתי אמריקאית מדנבר, שהפגינה ידע מרשים בסכסוך הישראלי-פלסטי (נראה לי שככה אומרים). היא אמרה לי שלדעתה הישראלים מאוד בוטים ואוהבים כוח, ושמוזר לה איך אומה כזו, שנרדפה כל כך הרבה שנים, מדכאת אומה אחרת. אמרתי לה שהיא בכלל לא מבינה מה הולך כאן, וניזונה בעיקר מחדשות. הפלסטיקאים הם בכלל העם הכובש, אבל הם השתלטו לנו על כל ערוצי התקשורת, ולכן אנחנו לא יכולים לספר את זה לעולם. סיפרתי לה שבשנה שעברה, הפלסטיקנים זיהמו לנו את כל קויי המים ונאלצנו לשתות חלב גמלים במשך שנה שלמה.
אמרתי לה שזה לא פשוט לחיות במצור, ושהפלסטיקנים גרמו לכך שאי אפשר להשיג בישראל את מצרכי המזון הבסיסיים ביותר, ונראה אותה אוכלת במשך שנה וחצי אורז עם עקרבים מטוגנים יום יום. הופתעתי מעוצמת התדהמה אצל מי שהתיימרה להבין כל כך מה הולך פה, אז המשכתי לי בהנאה: תדעי לך, אמרתי לה, שבשנה שעברה הפלסטיקנים עברו בית-בית ושברו לכל ישראלי את המחשב שיש לו בבית, רק כדי שלא יהיה לנו אינטרנט, ולא נוכל לספר לעולם על הזוועות שהם מעוללים לנו. הם אפילו השתלטו לנו על כל ערוצי הטלויזיה, ומשדרים פה רק תוכניות ריאליטי, כדי להפוך את הישראלים לטיפשים יותר.
היא נדהמה מהתיאורים שלי, ואמרה שזה ממש לא מה שהיא הבינה. אמרתי לה שככה הם, אוהבים לצייר תמונה שונה של המציאות. יש להם עיר שלמה מתחת לאדמה שנקראת ניו-גאזה, שם הם מחביאים בין השאר אלפי טונות של זהב ועגבניות, וגורמים למחירי העגבניות בארץ להרקיע שחקים. למעשה, חוץ מעקרבים, כל מוצרי היסוד בארץ, כולל פרגיות גמל ומיץ חצילים ('אגפלנט ג'וס' זה אחד הדברים) - עולים היום כמו דירת יוקרה בלונדון.

במקרה אחר, פגשתי באמסטרדם בחור צ'כי מוזר שהתחיל להציק גם הוא, ולשאול אותי דברים ברצף מפחיד. זו היתה הזדמנות טובה לספר לו שהפלסטיקנים אוהבים לקשור ישראלים למשקולות ענק ולהשליך אותם לים, וגם לזהם לנו את החופים עם אטריות קדאיף, שכידוע אינן מתכלות. הוא אמר לי שהוא שמע שישראל בנתה איזו גדר, אבל מיד תיקנתי אותו: מדובר בכלל בחומה, אבל כזו שיש בה מלא פתחים, והיא בכלל נועדה להיות אטרקציה תיירותית: ישראל בנתה אותה רק כשהבינה כמה תיירים מושכת החומה הסינית. הוא המשיך להקשות ולדבר במילים כמו 'עשיתם' ו'גרמתם' כאילו אני ממש חלק מאלו שמחליטים, אז אמרתי לו שאני דווקא הצבעתי נגד המצור, ושאם זה היה תלוי בי, במקום מצור הייתי מעדיף לרסס על גאזה אלכוהול וחזירים, כי זה מה שהמוסלמינאים אוהבים.

בלונדון פגשתי בחורה אינדונזית, שסיפרה לי שיש לה דוד לבנוני שסבל מאוד מההפצצות שלנו במלחמת 2006. אמרתי לה שזה בכלל לא ישראל הפציצה, זה בכלל עבודה של האיראנים, שרצו שהלבנונים יתעצבנו עלינו וישליכו עלינו את כל הפצצות אטום שיש להם, כדי שלא יהיה להם עם מה לאיים על איראן. האיראנים הם האוייב האמיתי אמרתי לה, הנשיא המשוגע שלהם חמודי נג'יד שונא צמחים ורוצה להפוך את כל העולם למדבר, אז הוא בכוונה מייבש את כל המים במזרח התיכון. כולם עצבניים על ישראל כי הם חושבים שהיא איבדה את המפתח לכלוב של גאזה, אבל הפלסטיקנים בעצמם שיכפלו את המפתח והם יכולים לצאת מתי שירצו. הבעיה שהם רוצים להמשיך לקבל המון כסף מארצות הברית, ולשחק אותה מסכנים זו הדרך היחידה, ולכן הם שומרים על המפתח לעיר בתור צנצנת מפלדת אל-חלד בלשכה של מחמודה באס.

שלא תבינו, אני מודע לכך שישראל היא לא טלית שכולה ירוק זית, אבל כשכל כך הרבה נשמות טובות בעולם עושים מאמצים כבירים להכפיש את השם הגרוע ממילא של ישראל, ולא מתביישים גם לסלף עובדות ולקמט את המציאות מדי פעם, מי אני שלא אתן קצת פייט באותו המטבע? מעתה, על כולנו ליישם את שיטת "עשה בהם שקרים": מעתה אמרו - אנחנו הקורבן. זה אנחנו שחיים תחת מצור. הפלסטיקנים משדרים לנו בגלי רדיו אל תוך התת-מודע שהארץ המובטחת נמצאת מתחת למים, וככה אלפי ישראלים טובעים מדי שנה תוך כדי שינה.
אפילו על ערוץ המוזיקה שלנו הם השתלטו, ובמקום לשים בו מוזיקה הם כל היום מראים לנו מנחות פרחות שמדברות בלי סוף. הם מספרים לכולם שאין להם מה לאכול, אבל אלפי טונות של חומוס עודף נזרקים מדי שבוע לפח, בעוד הישראלים נאלצים להסתפק בעקרבים מטוגנים ופאי חובזות, והכי גרוע, שהפלסטיקנים כורתים את הזרתות ברגליים של ילדים מתחת לגיל שש, כדי שבעתיד לא יהיו לנו חיילים עם פרופיל רפואי גבוה.

הי, אם כבר לעסוק בפעילות המפוקפקת של הסברה, לפחות בואו נפיק מזה קצת הנאה.

עקרבים מטוגנים, מצרך מזון בסיסי וחיוני להתפתחותו של כל ישראלי. יש להגיש פושר, עם סויה בצד.

פנו אלי כמה חברים שקראו את הבלוג, וביקשו שאנסה פעם אחת, לשם שינוי, להיות חיובי כלפי המדינה - כלומר, לכתוב גם על הדברים הטובים שיש בה, ולא להתרכז רק בלקטר/להתלונן/לבקר/להשמיץ.
ברור שלא הכל רע. יש גם הרבה דברים טובים, אז החלטתי לשנס מותניים ולכתוב על כמה מהדברים שאני באמת אוהב ומעריך במדינה, לפי סדר הא"ב:

אנדרגראונד - כי עם כזו רכבת תחתית, מי צריך תחבורה אחרת
בי בי סי - עם כזו טלויזיה משובחת, אני מוכן לשלם אגרה
בירה אייל - לא משנה איזו תזמין, היא תמיד תהיה מצויינת
ברוויק סטריט - כי אם יש מקום שבו עדיין לגיטימי לקנות מוזיקה, זה רק כאן
גריניץ' - יש משהו מאוד סתמי, אבל גם מאוד מגניב, בלעמוד מעל נקודת האפס של העולם
הופעות - כי אין עוד מקום בעולם עם כל כך הרבה הופעות טובות
וויסקי - הקרבה לסקוטלנד עושה את שלה
טייט מודרן - בערך המוזיאון היחיד בעולם שעשוי לעניין גם לא זקנים
טלויזיה - ע"ע בי בי סי
יורק - העיר הכי יפה בארץ, וגם די קרובה לגבול הצפון (עם סקוטלנד)
כפרים - אין כמו הפסטורליות, השלווה והיופי של הכפרים שלנו
לונדון - כי כל מילה נוספת מיותרת
לד זפלין - כנראה שזו היתה המוזיקה הטובה בעולם
להקות משובחות - הביטלס, פינק פלויד, קינג קרימזון, קווין, המי, שנמשיך?
מדרגות נעות - סדר מופתי: העומדים מימין, הממהרים משמאל
מחוז האגמים - כי אפילו לזה דאגו לנו, שלא נקנא חלילה בסקוטלנד או אירלנד
נשים - כי אין אמצע: כאן הן מכוערות במיוחד או פצצות במיוחד
סקוטלנד - כי אם כבר לכבוש עם, עדיף אחד שיש לו מרתפים של וויסקי
פאבים - כי אצלנו אף פעם לא תיפול על אחד לא טוב
צ'רצ'יל, ווינסטון - ככל הנראה ההומו-ספייאן הכי תותח בהיסטוריה
קמדן טאון - כי בכל העולם אין שוק כזה
הולנד ואירלנד, קרוב ל - רק חצי שעה טיסה לכל אחת מהאוטופיות הללו
שייקספיר, וויליאם - יכולת מושלמת להגיש סיפורים מרים בצורה מתוקה
שווקים - אצלנו הם הכי טובים, נקודה
תאטרון - כי אצלנו הוא הכי משובח, ומותר לבוא בנעלי בית
תה - כי אני אישית מעדיף אותו על קפה, וכאן ההפסקה שלו מעוגנת בחוק

נ.ב.
לא ציינתם כלפי איזו מדינה להיות חיובי, אז הלכתי על אנגליה, זה פשוט היה הרבה יותר קל.

תרבות בריטית. כי חוץ מאוכל, בהכל אנחנו מס' 1.

בני אדם אף פעם לא באמת מסתפקים במועט.
תראו אותי. יכולתי להגיד תודה ולשתוק, למה היה יכול להיות הרבה יותר גרוע.
תתארו לכם למשל, שהייתי נולד בסומליה. או טג'יקיסטן, או בלרוס. או חלילה מכך, באוסטריה.
ישראל היא לא באמת המקום הכי גרוע בעולם, אבל בטח שלא הכי טוב.

לאחרונה נערך סקר באגף השיבוץ של המשרד לגלגולי נשמות. בסקר התבקשו נשמות לפני לידה לדרג את המדינה בה היו מעדיפים שישבצו אותם. למקום הראשון הגיעה באופן לא ממש מפתיע תאילנד, בעיקר בגלל המוסלמים, שמאסו בהבטחות ל-70 בתולות כתמורה לביצוע פיגוע, והחליטו שבגלגול הבא הם ישובצו במקום שייתן את המענה הטוב ביותר לחרמנותם הגואה. במקום השני שובצה קנדה, שבה רוצים להיוולד מחדש כל האמריקאים שרוצים להמשיך בחיי הנוחות, אבל להיות קצת פחות חזירים. למקום השלישי הגיעה ארצות הברית, אבל רק בגלל הסינים. למי שלא ידע, מסתבר שהסינים ממש מעריצים את אמריקה, כנראה בגלל שהם גילו שבמטבח האמריקאי יש יותר מעשר מנות שונות (!) שלא מבוססות על אורז (!!)
ישראל, מיותר לנחש, לא ממש כיכבה במדדי הפופולריות של אותו סקר. מקום אחד אחרי מונגוליה, ומקום אחד לפני אוקראינה, התברר בעולם הבא שישראל היא בכלל לא כזו מציאה כמו שעשו ממנה היהודים, שרובם, אגב, מעדיפים להמשיך להיוולד באמריקה.

לדעתי הסקר סתם מוגזם. לא שאני כזה מעריץ גדול של המקום הזה, אבל אני בהחלט שמח שנולדתי בו ולא באחת מהשכנות שלו. זו לא באמת חוכמה להגיד את זה, אבל אם כבר במזרח התיכון - אז רק כאן. אבל אם עושים זום אאוט קטן, אז שידחפו את המידל איסט הזה לתוך חריץ של נהג מונית טורקי או פקיסטני, ושיקח אותי על הדרך לתנב"ג, כי אני מת לעוף מפה כבר.

אני חש סימפטיה קלה לארץ (לא למדינה), אוהב את המשפחה שלי ועוד איזה 3-4 אנשים, את הגליל העליון, את מאכלי העדות, וזהו בערך.
פה נגמרת הסימפטיה ומתחיל העולם הגדול.

אין לי שום בעיה עם ממציא הפירה, לא אותו צריך להשמיד. אחרי שגיליתי שפירה יכול להיות דווקא טעים כל עוד באמת עושים אותו מתפוחי אדמה ויש בו חמאה, הבנתי שצריך להשמיד את המניאק שהחליט שבעולם יהיו גבולות, זה שהחליט שאני לא אהיה אזרח של העולם, אלא אזרח של שלולית קטנה ושמה ישראל, ושאם בא לי לצאת לשחות בבריכה גדולה יותר, אני יכול לעשות את זה רק על תקן של תייר. אותו מניאק שהחליט שאדם מוגבל בתנועה בגלל דרכון כזה או אחר, שמצרי לא יכול לבקר בישראל, שישראלי או רוסי לא יעבדו בארה"ב, ומי-יודע עוד כמה מדינות שאי אפשר בכלל לצאת מהן.

העולם הזה הוא כמו מוזיקת פופ: בגדול הוא מסריח, למרות שיש יציאות טובות פה ושם.
רק שבניגוד למוזיקה, שאותה אתה יכול לבחור, את מקום המגורים שלך אתה לא יכול לבחור, וככה, אם בטעות שמו לך על הפלייליסט רק שירים של סלין דיון, אתה יכול לשמוע אותם או להתאבד. אין לך את האפשרות שיש להולנדי או לקנדי, למחוק את השירים האלה ולבנות את הפלייליסט מחדש.
במקרה של ישראל, אגב, אתה תקוע עם פלייליסט נוראי של מוזיקה ים-תיכונית ומיטב להיטי שנות השמונים.  

עכשיו רק נשאר לחכות דור אחד, שמונה דורות או שלושים, שתפסיק המלחמה המשעממת ביותר בעולם (ולא, אין לי כבר כוח להשתמש במילה הכל כך שחוקה שהדביקו למצב נורמלי שבו אנשים לא הורגים אחד את השני), כדי שנוכל לעבור - שימו לב- לעבור - לא לבקר - אצל שכנינו החביבים, בדרך לאיפה שהדברים הטובים באמת מתרחשים.
פאק חומוס בדמשק, את זה תשמרו לאותם אנשים שאשכרה משלמים כסף בשביל לישון בחדר שנמצא באילת. אני מדבר איתכם על הדבר האמיתי:
להעמיס 2-3 חברים על הסוזוקי סוויפט שלכם, עם כמה ארגזי בירה ודרכון בר תוקף, ולצאת לרוד-טריפ של כמה ימים מפתח תקווה לעיר אירופאית מגניבה כלשהי, למשל (דוגמה אקראית לחלוטין) אמסטרדם.
אתם מבינים? כל מה שמונע מאיתנו להגיע לאירופה עם הרכב זו המדינה הזו של הדופקי זיתים. כל הישראלים מדברים על זה שהם מחכים לנגב שם חומוס, כאילו לא הגענו כבר לאוטופיית החומוס עם כל האבו-משהו למיניהם, ואף אחד לא חושב על העובדה המבאסת שהכי רחוק שאפשר להגיע עם רכב מישראל זה למצרים.

חוץ מזה שהיא יותר קטנה, ושיש בה אנשים שלא מתקלחים כל יום, אירופה היא כבר ממש ארצות הברית: אין גבולות בין המדינות, ודי יפה שם. אם ניו-יורקי יכול להגיע תוך שלושה-ארבעה ימים ללוס אנג'לס, אין סיבה שישראלי לא יוכל להגיע תוך שלושה-ארבעה ימי נסיעה לעיר במערב אירופה, נניח (שוב דוגמה אקראית) אמסטרדם.

טיסה מת"א ללונדון לוקחת בסך הכל חמש שעות. זה שעה אחת פחות ממה שלוקח להגיע מניו-יורק ללוס אנג'לס, וזה אומר שמישהו שם במועצת העמים דפק אותנו כהוגן. סגר אותנו מכל הכיוונים בבני-דודים זועמים, ולא השאיר סביבנו אפילו פתח מילוט אחד לעולם השפוי, חוץ מכמה חברות תעופה שנהנות לנצל בדיוק את המצב הזה, ולוקחות הון תועפות עבור טיסות ליעדים ממש קרובים, למשל (ואני סתם שולף מהשרוול פה) אמסטרדם.

אבל זה לא היתרון היחיד שיש למצב שבו הבני-דודים ירשו לנו לעבור אצלם. בעולם אוטופי שכזה, נוכל לצאת למשל לטיול ג'יפים בערב הסעודית, ומשם אפילו לחתוך לתימן, רק כדי לשפוך אור על סוגיות מהותיות ומטרידות: האם הם באמת אוכלים שם רק בצקים, ומדוע הפרסים קיבלו בטעות את הסטיגמה של הקמצנים במקומם.

יש לי הברקה,

איך להרים להנחתה
ההפקה תהיה קלה,
כולם יאכלו את הדייסה

נשליט תרבות צריכה,

לא כמו שתרבות צריכה להיות

נייצר רוויה,

תכנים זולים בכמויות

וגם אם זה נראה שמכוונים בכוונה
יותר נמוך מסוליה ומשליטים פה זוהמה
זה בסך הכל שואו ביז
האיכות לא משנה

בכלכלה נבונה אין מקום להשקעה

לא צריך תסריטאים, יאללה תפתח ת'מצלמה

נתקע איקס אנשים בוואי איזו דירה

יהיו תככים ומזימות, לכלוכים, רכילויות

הרי זה מה שהיא אוהבת,

מיס רוחמה משדרות

זה כמו טלנובלה
בלי תסריט ובימוי
זה זלזול בקהל
במסווה של ניסוי חברתי,
ממש סרט תיעודי,
עם מציאות כזו מורכבת
מי צריך BBC
ממש מסמך אנושי מרתק, אתם יודעים
כזה שלא נכללים בו אנשים רגילים
רק יצורים קיצוניים מכל קצוות הביזאר
הוא לא יביא רייטינג אם הוא לא יהיה מוזר
יותר מדי במה לערסים רדודים,
אובר חשיפה לעליזים מוחצנים,
פחות מדי פרגון לאנשים רגילים
שלא מתחבאים מאחורי סגנון חיים

מצטערים, נגמרו ההקצאות לבבונים, אז תאלצו להסתפק בכבשים ותרנגולות לשם המחשה.

זהו סיפור על קבוצת אנשים, שמיקמו את המדינה שלהם במזרח הלא נכון.
אם היתה אפשרות להגיש בקשה לאו"ם ולהזיז את ארצנו, היינו צריכים לבקש לזוז למזרח הנכון, ויפות 62 שנים קודם.

תסתכלו על המפה של העולם ותבינו איך זה עובד: ככל שהמדינה שלך ממוקמת רחוק יותר מהאיזור המטורלל והבלתי-מבוקש בעליל הזה, ככה החיים בה יהיו יותר טובים.

עכשיו תתארו לכם את ישראל, או נניח יצ'ראל, שנחה לה כאי של שלווה באמצע האוקיינוס ההודי, או נניח, תתארו לכם שהיינו ממוקמים מעל תאילנד ולאוס, ואז הן היו הסיני שלנו. תתארו לכם איך היינו נראים אם היו חיים מסביבנו מלוכסני עיניים, כאלה שמותר להם לשתות אלכוהול, אז הם לא צריכים לדפוק את הראש עם המון, פשוט המון קפה שחור.
אני בטוח שהמצב במזרח הנכון (הרחוק, רחוק מהמזרח התיכון) היה קצת יותר טוב, וגם אם לא, לפחות לא היה מסיבבנו רק מדבר.
שלא תבינו, מדבר זה לא דווקא דבר רע, הוא אפילו מאוד יפה, אבל יקום יפה הנפש שיגיד שמדבר לא עושה אנשים לחמומי מוח (ראיה מס' 1: נהגי המוניות של אילת). ברור שעדיף היה לגור במקום שמסביבו יש, נניח, יערות גשם, ובדרך לעיר הדרומית ביותר (נניח ויקראו לה אילץ') אפשר היה לעצור להתרעננות בשוק הצף של כושי רימון.

הבעייה של ישראל היא שיש בה יותר מדי אנשים שהולכים עם שרוואלים, אבל מתחת לובשים חליפות. אין בישראל ולו מקום אחד שבו אתה יכול להרגיש באמת כמו בסיני שוצפת ההתראות. בתל אביב אתה יכול למות מלחץ, בירושלים מטרקטורים, באילת מועדי עובדים, בכנרת מגנרטורים, ובטבע מהפקחים של שמורות הטבע. מה שמשאיר לנו את האגם בפארק תמנע, וגם זה בתנאי שכל עם ישראל לא גילה עדיין את המקום.

ֿאם אתה רוצה שלווה אמיתית, הברירה היחידה שלך היא להתארגן על כסף, ובאמצעותו לסור לנתב"ג ולעוף מכאן לכל הרוחות. אתה יכול לבחור את המזרח הנכון, או כל מקום אחר שיספק לך קצת צל מפני השמש הקופחת והמקפחת של המזרח הלא נכון.
בדיוק בשבוע שעבר חזרתי מסיני הפרטית שלי, שבמקרה קוראים לה אמסטרדם, שם פגשתי הולנדי בן 30. אחרי שלוש בירות, אינספור ספליפים ומי יודע כמה גרעפסים ובדיחות עדתיות, השיחה פתאום הפכה לכאילו-רצינית:
"?So, how does it feel to live in the middle of a conflict" הוא שאל, ולפתע הבחור הסטלן נראה לי יותר כמו איזה רפי רשף.
האמת שלא היה לי מושג איך לענות על זה. אני מנותק כל כך מהחדשות, שרק לאחרונה גיליתי, למשל, שכבר אי אפשר לתצפת על מנהטן ממגדלי התאומים.

"?Are you an European citizen" שאלתי אותו בחזרה.

"Sure" הוא ענה.

"So, you probably know better than me" עניתי לו. באמת, לאירופאים יש יותר זמן פנוי מאיתנו להתעדכן מה קורה אצלנו. זה נובע בין השאר מהעובדה שיש להם הרבה יותר פנאי, אבל גם מהעובדה שמי שגר בישראל ולא שולט בכמות צריכת החדשות שלו, עלול להשתגע תוך יומיים של שימוש יתר מופרז.

את הישראלים אפשר לחלק ל-2 קבוצות עיקריות: אלה ששומעים כל שעה חדשות, ואלה ששומעים דיסקים באוטו ומתים לעוף מפה. אלה ששומעים כל שעה חדשות הם אלה שאחראים לצפירות, לקללות בכביש, לאווירת סיר הלחץ ובקיצור ל-99% מהבעיות שלנו. אלה שמעדיפים לשמוע מוזיקה נהנים לעתים ממשהו שרק ליחידי סגולה בארץ יש בכמויות קטנות: שפיות.
אז הסברתי להולנדי הסקרן שאם הוא ירצה לחיות בישראל אי פעם, ולהישאר אדם שפוי, אסור לו בשום פנים ואופן לשמוע חדשות. או לראות טלויזיה. או לשמוע רדיו. או לצאת לרחוב. אמרתי לו שאם הוא רוצה לחיות בישראל ולהרגיש שפוי, שיקח איתו אייפוד עם איזה 200 ג'יגה וישתה רק גולדסטאר מהחבית. אמרתי לו שככה אני איכשהו מצליח. הוא רשם לו את כל ההערות על פנקס כיס שמעוטר בסמל של הולנד, שזה כבר מוזר, כי תראו לי ישראלי שיקבל פנקס כיס עם הסמל של מדינת ישראל ואשכרה ישמור אותו.

אבל האירופאים האלה תמיד חייבים לצאת בלתי צפויים, וכל מה שאמרתי לו על ישראל רק גרם לו להבין שהמקום הלא שפוי הזה הוא בדיוק מה שהוא צריך אחרי שלושים שנות שלווה ושעמום אירופאיים. אוקיי, אמרתי. אז בוא נחליף דרכונים: אתה תסע לך לישראל ואני אפילו אשריין לך כרטיס לארוחת שישי אצל אמא או סבתא שלי, שזה בערך כמו גמר המונדיאל של האוכל, ואתה תשריין לי את הדרכון האירופאי שלך. הוא אמר לי שהוא היה שמח לעשות את זה, אבל הדרכון שלו לא נמצא עליו, ובמקום זה הוא מוכן להחליף איתי מיילים. עניתי לו שאני מכיר את הסיפור כבר, ושמהחלפת מיילים לא יוצא שום דבר. על כל פרוייקט תקוע שאתם רואים, כמו למשל בניין גבוה בצורת ריבוע שטרם הושלם, יש איזה שלושה מיילים שהיו צריכים לעבור ולא עברו. סיכמנו שמחר אנחנו נפגשים באותו מקום ובאותה שעה, רק שלא לקחנו בחשבון מה בדיוק עישנו (מדובר באמסטרדם, כן?). למחרת שנינו לא זכרנו את המקום והשעה, והפגישה המיועדת לא התקיימה.

כעבור יומיים ראיתי אותו ליד תחנת הרכבת ולא זכרתי מה בדיוק אנחנו צריכים לעשות, וגם הוא שכח להזכיר לי, אבל הוא בהחלט זכר להמליץ לי על קופישופ חדש שנפתח בצד שני של העיר, שיש בו אחלה פרחים בשמונה יורו לגרם. אמרתי לו שאני מקווה שאני אספיק לקפוץ לשם עד לנסיעה חזרה לישרא-הל.
"Huh, so you're from Israel" (המסטול שכח).
"Yes, you know, it's in the wrong east, close to Egypt, not to Thailand" עניתי.