לפעמים אני מסתכל על החתול שלי, או על כל חתול אחר - ומקנא.
חתולים, ואני מדבר כמובן על החתול הממוצע, לא עובדים קשה כל השנה כדי לקחת בקיץ את עצמם ואת החתולה שלהם פלוס הגורים לחופשת הכל כלול בתורכיה (סליחה, קבלו עדכון: בולגריה).
אפשר להגיד את אותו הדבר על כלבים, רק שהאחרונים מנסים תמיד לרצות את בעליהם. אבל אפילו את זה החתולים לא מנסים לעשות. זה נובע בין השאר מהסיבה שהם קצת יותר חכמים מכלבים, ויודעים שלא משנה כמה תתחנף אלינו בתור חיית מחמד, אתה תקבל בדיוק את אותה כמות השאריות.
לחתולים, בהנחה שבני אדם אספו אותם לבתים שלהם, יש בדרך כלל חיים ממש טובים.
הם עסוקים ברביצה ללא מעש כ-99% מהזמן, כשבאחוז הנותר הם מוציאים את כל האנרגיה שיש להם (ובתור טורפים קטנים, יש להם) בחישוב מתמטי מסובך - איזה חפץ הוא השביר והיקר ביותר לדיירי הבית, ועדיין לא נופץ. משסיימו לשבור את החפץ היומי, הם לרוב יחזרו לרבוץ במקום שבו היה רובץ עכשיו בן אדם, אם רק היה לו זמן.
עכשיו יקומו אלה שבטוחים שאין על הגזע האנושי, ויגידו שבחיים הם לא היו רוצים להיות חתול, כלב, תוכי או ג'וק במקלחת של בר רפאלי.
הם יגידו שזה משעמם להתבטל כל היום, להיות במקום אחד, להיות מסורס וללקק את עצמך מכף רגל ועד ראש שמונה-עשרה פעמים ביום.
אני אומר שהם סתם קנאים. החתול שלי לא צריך לפרנס אף אחד, אפילו לא את עצמו. הוא לא יודע מה זה סקס, כי הורידו לו את הביצים בגיל מוקדם. הוא לא ממש יודע מה יש מחוץ לגבולות הבית, מבחינתו קצה העולם זה המאחורה של המקרר, והצ'ופר האמיתי של להיות חתול: הוא לא מודע לזה שבטלה יכולה לשעמם. בשבילו הבטלה היא דרך חיים, והוא יתמתח או ישבור לי כוס מהבר רק פעם ביום, וגם זה רק בגלל שאם הוא לא היה עושה את זה, הוא היה חוטף ניוון שרירים (אשר עובר אוטומטית לכל תשעת נשמות החתול).
המוח של החתול שלי ריק מכל אלמנט מטריד, כל עוד לא החלטתי שבא לי לשחק איתו, כלומר, להפריע לו בבטלה הכל-כך חשובה שלו.
השגרה שלו היא כמו השגרה בחופים בסיני, רק בלי ג'ויינטים: ישנים, קמים, אוכלים, מתבטלים, שוב ישנים, אוכלים עוד קצת, שוב ישנים, מתמתחים קצת כדי לא להתנוון, וחוזרים להתבטל. הוא יודע הרבה פחות, שזה אומר שהוא בהכרח חי יותר טוב. מספיק שהוא היה יודע, למשל, שהוא תקוע בישראל, ועוד בעיר כמו פתח תקווה, וכבר הדאגה היתה ניכרת לו על השפם. אם הוא היה יודע, למשל, מה המרכיבים של המזון חתולים שהוא אוכל, הוא בוודאי היה לומד קרוא וכתוב רק כדי לתבוע את חברת המזון לחתולים. וגרוע מכך, אם הוא היה יודע מה עוללו לו באותו יום שבו הוא נלקח מהבית, סומם, הורדם, סורס והתעורר כעבור שעתיים - כנראה שהוא היה באמת קופץ מהחלון ולא רק שוכב שלוש שעות על קצה החלון ומדמיין שהוא עף.

תתארו לכם מצב שבו יום אחד החתול מקבל מכתב שדורש ממנו לצאת לעבוד, כמו בני אדם, כדי להמשיך ולהנות מאותם התנאים שהוא זוכה להם בלי לזוז מהספה. אתם חושבים שהוא היה רוצה להישאר אצלנו? אני חושב שהוא היה מעדיף לחזור לאכול מחדר האשפה וללכת קצת מכות עם חתולי רחוב אחרים, העיקר שלא יפגעו לו בעשרים שעות הבטלה היומיות.

לפעמים אני חושב שדי חבל שאנחנו לא חיות מחמד של איזה יצור תבוני אחר, שרק חושב שהוא חכם יותר מאיתנו.

נסטי החתול. בטלן משופם מקצוען