כל הסופש חשבתי לעצמי על אהבה. איך היא משגעת אותנו וגורמת לנו לאבד את הראש, לאבד את החברים, לאבד את המשפחה לפעמים ולאבד את עצמנו ואת מה שחשוב לנו. באהבה צריך תמיד לזכור לחפש את עצמך ולהשאיר משהו קטן בשבילך.
יש לה אהבה חדשה והיא לא רואה את זה עכשיו אבל היא מאבדת את עצמה, את מי שהיא. או שזאת מי שהיא הייתה כל הזמן? אבודה.
התחושה הזאת שמישהו אוהב אותך, וכמובן הסקס הקבוע שרק עוזר לכל ההורמונים להשתגע מרוב מסיבה, גורמת לך לזרוק. כי הוא כל מה שחשוב. אפשר לוותר בעבודה ואפשר לחתוך פינות עם החברה כי היא תבין, אפשר להוציא מלא כסף שאין לך על מלא דברים שאת לא ממש צריכה ברגע זה, אפשר לא להזמין את החברה הכי טובה שלך למסיבה כי יש לה גבר ללכת איתו, אפשר להתמסר.
אני בנאדם שמתמסר, אבל אחרי שאני מביטה עליה מהצד... אני יודעת טוב יותר.
מה יש באהבה שגורמת לנו להתחרפן? בעיקר כשאין לנו אותה. אני מוצאת את עצמי כל כך הרבה פעמים מדברת לעצמי ומדברת ומדברת ומדמיינת סיטואציות כאלה ואחרות. סיטואציות של אהבה. מתי היא תגיע אליי.
יש לי סבלנות.. כי אני יודעת שדברים טובים באים אחרי מאמץ ועבודה קשה. עבודה קשה על עצמך ועל מה שחשוב לך, לעבוד קשה בעבודה, לעבוד קשה כדי להיראות ולהרגיש טוב, להשקיע ביחסים עם המשפחה ועם החברות. להשקיע בעצמי ולהתקדם, זה מה שיביא את הבחור שלי אליי, ההרגשה שאני שלמה עם עצמי כשאני קמה בבוקר.
ואז כשהוא יגיע, כפרה עליו, אני אדע איך לעשות את האיזון בין האהבה הכי גדולה בחיים שלי לבין שאר האהבות שלי. אני אדע לא לאבד את עצמי.
כל הסופש בהיתי בטלוויזיה ועישנתי, יצאתי לסיבוב ועישנתי, דמיינתי מצבים ועישנתי. ועכשיו הוא נגמר וחוזרים למציאות.
חזורים לעבודה הקשה ולסבלנות. חוזרים להשקיע בעצמי עד שהוא יגיע אליי.
לילה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
רווקה קשוחה