רווקה קשוחה בעיר הגדולה

מחוייכת! את מעמידה אותי במקומי, כן לפעמים אני כבדה... זה בדרך כלל מתלווה בעישון כבד, רחמים עצמיים ושקית במבה.

אבל היום אני מחוייכת :)

אמנם לא נתתי לאתר היכרויות צ'אנס ואחרי יומיים התנתקתי. אבל אני באמת מעריצה את מי שמסוגל לצאת לדייטים ככה. צריך סבלנות ואומץ.

היום אשוטט לי ברחבי תל אביב עם חברתי היקרה ואנסה לצוד גברים חתיכים. כמה זמן לא ראיתי גברים, אני מתגעגעת!

המיטה שלי בכלל לא ראתה גברים מלאאא זמן. אבל זה בסדר.. היא פחות מתגעגעת.

אני מתגעגעת לחום גוף אבל בלי סקס. פשוט חום גוף אמיתי וטוב כזה. זה הרבה לבקש??

בקיצור היום אני מקווה לעשות קצת שטויות, מקווה שיהיה לי מה לדווח מחר! 

עשיתי משהו שמעולם לא חשבתי שאעשה.

נרשמתי לאתר היכרויות. כן אני יודעת מה אתם חושבים כי זה בדיוק מה שאני חושבת.

פאתט, נואש, מה הבעיה אצלי ואיך זה לא מביך אותי כמו תחת. ובכן זה אכן מביך אותי כמו תחת.

הצטרפתי כי ראיתי מישהו חתיך על.. אז אמרתי לעזאזל! איפה יוצא לי לפגוש גברים?? לא יוצא לי.

והגברים שכן יוצא לי לפגוש במקומות מפוקפקים כמו ברים ומועדונים הם או שקרנים פתולוגיים או נשואים "פרודים" שזה גם בתחום השקרנות או גברים ששולחים לי הודעות בארבע בבוקר והאמת - נמאס! פשוט נמאס!

אז מה יש לי להפסיד חוץ מהכבוד העצמי שלי?

אני קמה כל בוקר עולה על אוטובוס ומגיעה לעבודה, בעבודה חצי מהגברים נשואים (והאמת חתיכים אש)  וחצי הומואים, יש אחד שהוא לא זה ולא זה אבל הוא גם מאבד את השיער שלו אך מסרב להיפרד ממנו (צביקה פיק סטייל) והוא לבוש כאילו גלגלו אותו מפח צפרדע.

אז נכנסתי לאתר.. וכמובן שקיבלתי מיליון הודעות מערסים מכוערים שלא קיבלו תשובה ממני.

אבל אז אתמול בערב קיבלתי הודעה ממישהו ממש ממש חמוד.. הוא נתן לי את הפייסבוק שלו והוא פשוט חתיך.

אז אני אצרף אותו לחברים שלי כדי שאוכל לבלוש עוד בתמונות שלו ונראה מה יקרה.. אי אפשר לדעת אם שיחה תזרום..

וזהו. אל תשפטו אותי. נמאס לי להיות לבד :(

גברים.
מה גורם לנו לחשוב עליהם כל הזמן. גם אם אנחנו לא רוצות אותם אנחנו עדיין חושבות עליהם כל היום
(אלא אם כן את לסבית ואז אני באמת לא יודעת אם יותר קל או יותר קשה לך.. נשים.. אלוהים.. אני לא מקנאה..)

זה התחיל כמובן בגיל ההתבגרות הנוראי. הבנתי שיש לי כח מסוים. יש לי ציצים.
כמה שזה קלישאה ככה זה נכון. ציצים עובדים.
אז התחלתי להכיר בנים והתחלתי לגעת בבנים ואהבתי את התשומת לב. נהייתי מכורה אליה.
התחלתי לשתות וודקה והבנתי שכשאני שותה אני עוד יותר מושכת אליי בנים ועוד תשומת לב - איזה כיף לי!
בשלב מסוים ואחרי מספר בנים ילדותיים וטיפשים במיטה שלי (ובאוטו ובחוץ ובבריכה ובתחנת דלק) נמאס לי.
התחלתי להבין שהתשומת לב הזאת לא אמיתית ויותר מזה - היא זמנית.
כשהייתי בצבא אפשר בהחלט להגיד שפרשתי כנפיים אבל לא בהכרח למקום טוב יותר.
היה לי המון המון סקס, בכל מקום שתרצו סקס סקס סקס. הייתי במערכת יחסים פתוחה שכמובן לא עבדה כי דבר כזה לא יכול לעבוד.
הדבר היחידי שעובד בקשר שכזה זה יצר החרמנות והיצירתיות.
נהניתי מהשליטה שהייתה לי על גברים. פלירטטתי עם כל דבר, גבר, אישה, עציץ, נגד, קצין, מפקד יחידה, חייל בודד - לא הזיז לי כלום.
ממש נהייתי מכורה לזה. מכורה לסקס, דיבורים על סקס, ועוד קצת סקס.
היה לי כיף אבל זה לא עשה לי טוב בפנים. נהייתי חולה מזה.
ואז השתחררתי וכך גם יצר החרמנות שלי. התחלתי להיגעל מבחורים לא רציתי שאף אחד יגע בי. לא חשבתי על אף אחד. רציתי שקט. הרגשתי שאני מאבדת את עצמי. הייתי צריכה ללמוד מההתחלה איך אני מכבדת אותי ולהבין למה אני שוכבת עם גברים שלא תמיד אני ממש רוצה לשכב איתם.
היה לי שקט, שנה וחצי היה לי שקט עם עצמי.
בזמן הזה למדתי המון על "אני" וגיליתי שאני יכולה להיות לבד. לא קרה לי כלום. ההפך, זה עשה לי טוב.
לא הייתי צריכה גבר שיתגאה בי, אני הייתי גאה בעצמי.
התחלתי ללמוד ולהתקדם בחיים. והכל בלי גבר לצידי. ובלי סקס.
כן זה היה מאוד קשה בהתחלה ואני מודה שהיד שלי עבדה שעות נוספות. אבל המוח שלי היה נקי.
ואז עברתי לתל אביב, שוב היה לי הרבה סקס לא נחוץ עם אנשים עוד יותר לא נחוצים אבל עם הזמן למדתי לסנן, למדתי לסרב, למדתי להבדיל מתי בא לי ומתי לא כל כך. מתי זה בא בטוב ומתי צריך פשוט ללכת הביתה ולישון לבד.

עכשיו שאני מסתכלת על עצמי אחורה אני מבינה שהייתי חייבת לעבור את הדרך הזאת כדי להגיע למצב שלי עכשיו.
למצב שאני חכמה יותר ומנוסה יותר ויודעת מתי בחור סתם מזיין לי את השכל.