רווקה קשוחה בעיר הגדולה

קורה לי משהו מוזר.

יש לי מישהו בעבודה, הוא לא הטיפוס שלי בכלל, הוא לא מישהו שהייתי מסתכלת עליו בחיים. הוא לא מישהו. הוא פשוט לא.

אבל הוא מצחיק אותי למוות. אני בוכה דמעות, אני נחנקת, אני נתקפת התקפי צחוק מביכים ומפגרים שעות אחרי כשאני באוטובוס או סתם הולכת ברחוב. אם יצא לכן לראות מישהי מפגרת מעופפת הולכת ברחוב ופתאום צוחקת בכל רם - המפגרת הזאת זו אני.

ופתאום למשך לא יותר משניה, ממש לרגע אחד פתאום נצבטתי. פתאום הרגשתי משהו.

פתאום עלתה בי צמרמורת חמה מכפות הרגליים ועד הראש, כאילו שהחסרתי פעימה.

באותו יום, מאוחר יותר בערב, הוא דיבר איתי בפייסבוק, שזה כבר היה מוזר וממש רצה לדעת עליי דברים ושאל שאלות.

עכשיו כמובן שיש לו מישהי. כי גם כזו אני. תמיד מוצאת את התפוסים.

אבל אני לא רוצה אותו.  לפחות אני יודעת בחלק המודע של עצמי שאני לא רוצה אותו.

אבל התת מודע של עצמי עושה מה בראש שלו. תרתי משמע.

יכול להיות שהתת מודע שלי התחרפן? יכול להיות שהמודע שלי שולח לו סימני מצוקה??

אני רואה ד"ר פיל ואני נהיית חרמנית, מישהו צריך לטפל בזה.

עברו 7 חודשים ארוכים מאז הכנסתי גבר למיטתי. או נכנסתי למיטתו של גבר. או פשוט עשיתי את זה לעזאזל.

אז אולי הכל בראש...

כן הכל בראש. אני פשוט בהמה לא מסופקת. אני פשוט רואה דברים לא אמיתיים ומדמיינת דברים שלא קורים.

זה פשוט מוזר, זה לא מתאים לי.

אבל אני אהיה בסדר.

אני פשוט צריכה להפסיק לראות ד"ר פיל. לפחות לתקופה הקרובה.