והנה אני, שה תמים שלפעמים חושב שהוא טיגריס, רואה עולם אחר.
לא עולם ורוד אלא עולם שבו כולם לא אמינים ומאכזבים. וגם לא נחמדים!
כמה כבר קשה למצוא דירה בתל אביב??
בואו נגיד את זה ככה... מה יותר קל מלמצוא דירה בתל אביב?
יותר קל להשיל את ה-3 קילו הסוררים האלה, יותר קל לעבור טיפולי לייזר בלי המשחה המאלחשת,
פאקינג יותר קל לעבור את ה-ווק אוף שיים- בצהריי היום שאחרי.
אני במירוץ אחרי הדירה כבר כמעט חודשיים וכן אני מודה שאני קצת בררנית.. אבל סליחה, דירה שהיא טיפטיפה יותר גדולה מתא בשירותים ציבוריים בתחנת דלק זה לא להיות בררנית לדעתי.
אני כל כך רוצה דירה שתהיה הבית שלי אבל המחירים המטורפים לא ממש מאפשרים לי למצוא יותר מפח אשפה בלי מיזוג.
אבל אני ממשיכה (בקושי ובכוח רב) להאמין בטוב ושתבוא לי איזה מציאה ככה לידיים.
אני מאמינה שדברים מסתדרים אם לא מתייאשים.. אני אולי צריכה להזכיר לעצמי את זה פעמיים שלוש ביום אבל אני מזכירה ומתעקשת.
החיפוש הזה גוזל ממני את כל האנרגיות שלי, אני מותשת. המרדף אחרי אנשים מאכזב אותי, אנשים כל כך לא נחמדים בלי שום סיבה. הכל מהר ומיידי, זה מזכיר לי את הפרק בחברים שרייצ'ל רבה על המכונת כביסה בפעם הראשונה שהיא מכבסת לבד.
אני צריכה להתחיל לעמוד בקצב. אני מסרבת לוותר על תל אביב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
רווקה קשוחה