היום אני לא מסוגלת לשבת בעבודה. מכירים את הימים האלה? שפשוט בא לכם לברוח! לטייל ברחוב, להרגיש את האוויר הנעים על הפנים, להרגיש חופשי כאילו שאתה יכול לעשות הכל וללכת לכל מקום ופשוט לחייך חיוך אמיתי מבפנים. ופשוט ללכת.
אני לא מסוגלת לשבת פה יותר בחדר המחניק והסגור הזה.
אוקיי. אז אני אברח. תכלס אני רק צריכה לקחת את הדברים שלי לקום ולצאת מהבניין הזה. וזה בדיוק מה שאעשה. אתן לזה עוד איזה שעה ואז אבצע בריחה.
כל השבוע עבר לי בטוב אבל היום יש לי איזה שהיא נפילה. כנראה סתם עייפות. כל הלילה שמעתי את השותפה שלי "נאנחת" עם החבר שלה. וזה מתחיל לקרות יותר ויותר. אין לי עצבים לזה. אני שמחה בשבילה - אבל אין לי עצבים לזה.
זה רק גורם לי להרגיש יותר בודדה למרות שטוב לי לבד. על מי אני עובדת? לאף אחד לא טוב לבד. כל אחד רוצה מישהו שיחזיק לו את היד, מישהו להיאנח איתו.
טוב די זהו לרחמים עצמיים! היום הזה הולך להשתפר! אני הולכת לראות את אמא שלי וסבתא שלי, הן מזמינות אותי לארוחת צהריים וממש בא לי לראות אותן כי באמת התגעגעתי.
אחרי זה אני יעצור בחנות האהובה עליי ואחפש איזה שהוא בגד נחמד ולא יקר. אחר כך אחזור הביתה ואדפוק איזה שנ"צ ובערב.... בערב אאחד כוחות עם חברתי משכבר הימים - וודקה.
everything looks better when the sun goes down
היום אני צריכה אותה. היום היא תחזיק לי את היד והיא תגרום לי להיאנח. תודה אלוהים שהמצאת את הוודקה רדבול. תודה על הבירה. תודה על במבה כי זה ממש טעים. ותודה על סיגריות בסופ"ש פשוט כי זה הולך ממממש טוב עם הבמבה והוודקה.
וזה גורם לי להרגיש שאני יכולה לעשות מה בא לי!! (כמו שאומרים בנתניה, אולי גם בטבריה.. ובטוח בעוד כמה מקומות בארץ)
אז זה מה שאעשה היום - מה בא לי. לא אחזיק את עצמי, אתן לאינסטינקטים הראשוניים שלי לפעול ולא אעצור את עצמי.
חופשי זה לגמרי לבד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
רווקה קשוחה