אז כשהיא התחילה עוד שיחה ואני הייתי מספיק אובססיבית בשביל להקליט (חסרות בערך שתי דקות בהתחלה) ומספיק אובססיבית בשביל לשבת יותר משעה וחצי ולתמלל עשרים דקות של שיחה, זה מה שיצא.
מעבר לשיחה עצמה, זה ממש מעניין, לראות איך מתנסחים בדיבור, כמה כל אחת משתמשת בביטויים מסויימים וכמות ה"כאילו" (שאגב כל כאילו שיוצא לי מהפה היא אומרת "בלי כאילו" והתפלאתי לכמות ה"כאילו" שיצאו לה בשיחה, שלא לדבר עלי) ועוד המון דברים.
ניסיתי כמה שיותר לדבוק במקור ולא לערוך את מה שנאמר. זה יצא ארוך הרבה יותר ממה שחשבתי, והאמת, אני לא מצפה שמישהו ישרוד את כל זה. אבל בשביל הסיכוי שכן, ובמיוחד בשבילי כי זה לגמרי נתן לי עוד רבדים, תמללתי. ומי שיקרא את הכול - שיבורך.
"ממש לא, אמרתי לך, אין משהו שאת יכולה לעשות שהוא יבהיל אותנו, כאילו יבהיל אותנו במובן הזה. אבל מצד שני זה משהו שהוא לא תקין, הוא מעיד על מצוקה. המטרה היא ש.. לעזור. אז אני רוצה קודם כל באמת שאני אדע שנעמה נדרשת לזה, את משתפת אותה? כאילו זה משהו שהוא בתוך השיח שלכן בילט אין?"
"לא ספציפית על זה, אין מה..כאילו.."
"לא, זה בסדר, אני מתכוונת שזה משהו שמקבל תשומת לב. במקביל יש את ההיא לפי דעתי מה שיהיה עם יפעת הואיל והיא לא מקבלת כבר בני נוער כנראה, אז מה שנעשה זה נלך, כדי שאני.. ואפילו אני אשאל אותה על מישהו אחר ואז יש סיכוי שיהיה מישהו אחר שאולי גם יותר תתחברי אליו כי ההיא כל כך את שנאת אותה.. להבנתי אני לא יכולה להגיד שחור לבן, את יודעת, זה את יודעת יותר טוב, אבל זה משהו, אמרתי לך, שהוא יכול להיות שניתן להעזר בו אפילו בשינוי של מינון, משהו עם הכדורים, זאת אומרת ה.. והעובדה שאת הולכת לפסיכולוגית וזה משהו שאת הלכת, גם חשוב מאוד. והטירוף של גיל ההתבגרות גם זה ישנו. אבל זה משהו שהוא, זאת אומרת אני מניחה שזה ברור לך שזה משהו שהוא לא תקין, אבל זה לא משהו שאפשר להתגבר עליו, זה טיב הסוג הזה של הפעולות. אם יש משהו שאני יכולה לעזור, אני לא יודעת, כאילו, שתבואי אלי בלילה ותתני לי סכין גילוח, או משהו שאני יכולה לעזור ש.. תראי אם תרצי את תעשי זה לא שאני אומרת "וי עכשיו אני הכול אני מחביאה, מספריים ל___ שלא תגזור את הפוני.(משהו שהיה בילדות עם אחותי)' זה לא זה. אבל אני פה שואלת אותך, זאת אומרת, אני לשירותך. אני, אם יש משהו שאני יכולה בעניין הזה לעזור אז אני מאוד אשמח. אני מבינה שאת לא מצליחה לבוא אלי קודם, אני מבינה. אבל גם את מבינה וגם אני מבינה שזה משהו שהוא.. צריך לטפל בו, הוא לא מפאת סכנה באמת, אין פה חשש ל.. אבל הוא לא תקין. הוא לא תקין, הוא לא טוב. הוא משהו שגם זה נהיה כבר משהו שמן הסתם קשה להגמל ממנו, את יודעת שהוא כאילו איזה תיק כזה שמתרגלים. את יודעת, כמו כל דבר שמתרגלים. אז תחשבי בבקשה. אם זה אומר שתבואי אלי קודם ואני זה, תבואי זה פתוח. זהו. אז אני רוצה לדבר עם נעמה כי גם צריך לדבר בקשר לצבא. חמישי נלך, כאילו אני אדבר איתה אבל אולי אפילו נקבע עם מישהו, אם יהיה לך מישהו שיותר תוכלי לדבר, תראי זה לא, התרופות היא נתנה.. זה.. את לא מרגישה בכלל שזה עזר לך שאין לך שום שינוי?"
"אני לא יודעת קשה לי להגיד כי גם אין לי את הזיכרון של ה.. כי זה לא היה בוקר אחד שקמתי וזהו שינוי, כי אין לי כל כך גם את הפרפקטיבה של כאילו.."
"לא אבל לא משנה, בתחושה שלך נגיד, את.. אני לא מנסה לשכנע אותך אני רק אומרת שלפעמים מה שרואים מבחוץ הוא לא מה שמרגישים מבפנים, לשני הכיוונים, לטוב לשם או לטוב לשם. באופן התפקודי שלך יש שינוי מאוד גדול וזה בסדר אם השינוי הזה הוא לא לחלוטין גם באיך שאת מרגישה, בסדר, אמרתי זה גיל ההתבגרות האכזרי, אין מה לעשות. אבל יש, אפילו ברמת הפעילות שלך, אני תוהה אם זה משהו שאת באיזשהו אופן מרגישה. את מרגישה שאת יותר פעילה? שאת יותר יוצאת? שאת פחות ישנה כל היום? שאת קמה יותר שמחה לפעמים? אני כאילו מכניסה לך מילים לפה, אני לא מתכוונת, אני רק מראה לך את הדברים שרואים כלפי חוץ כדי לעשות איזשהו עימות, את יודעת."
"כן אני כן יותר יש לי כוח לעשות דברים וכאלו אבל לא יודעת.."
"מה? תגמרי את המשפט זה בסדר אני לא נבהלת ממה שאת אומרת, אני רק רוצה להבין. ובעיקר חשוב לי שתדברי על זה את יודעת עם מי שיכול לעזור, וגם איתי כמובן. "
"אין לי דרך להסביר כי גם אני לא יודעת להסביר אבל כאילו יש לי איזשהו, אני לא יודעת אם לקרוא לזה דחף אבל משהו כזה שמשהו תמיד צריך להיות לא בסדר אז כאילו.."
"אז אם משהו נהיה בסדר אז את מרגישה שאת צריכה לאזן.. כאילו אם הדברים הם בסך הכול בסדר אז את מרגישה שחייב להיות איזשהו איזון למשהו שהוא לא בסדר, זאת אומרת לא יכול להיות שהכול יהיה בסדר?"
"כן.. עכשיו כאילו, מצד שני אני אומרת כאילו בקטע של, זה נהיה מצב שאני אפילו לא יודעת אם אני באמת מרגישה רע או שאני רק, שאני רוצה שיהיה רע אז אני אומרת שרע אז רע. אבל אני לא יודעת לעצמי, רע לי או שאני סתם רוצה שיהיה רע?" (קצת דמעות חונקות)
"וזה העניין של ההרגל גם. אבל את מרגישה לפעמים שאת גם שמחה?"
"כן אני יש פעמים שאני גם בא לי לעשות דברים כיפים ולא בא לי לשקוע אבל כאילו, בעיקרון.. אני כאילו אומרת, שוב, אני לא יודעת לגמרי למה אבל לא יכול להיות שהכול בסדר, אז משהו חייב להיות לא בסדר. אז או שאני שוקעת במיטה וזה, או שאני אחתוך כי אז בטח שמשהו לא בסדר, כאילו, משהו צריך להיות לא בסדר. אחרת זה לא בסדר."
*הנהונים ו"כן.. ברור.. "
"בסדר אבל זה, מה נעמה אומרת?"
"היא אומרת שהרצון שיהיה לא בסדר אי אפשר להמציא אותו, זה אומר שכן יש משהו לא בסדר זה רק כאילו בגלל ש.. היא אומרת שזה סוג של מסווה למשהו שהוא, ושוב זה הכול במאוד דימויים פסיכולוגים שאני לא יודעת אם אני לגמרי מתחברת, אבל כאילו היא אומרת שזה רצון שיהיה לא בסדר, או החיפוש אחר דברים שיהיו לא בסדר, אז זה כאילו כן סוג של ביטוי של משהו שהוא מראש לא בסדר."
"אוקי אבל המשהו שהוא לא בסדר, אני מבינה מה שהיא אומרת זה גם נשמע הגיוני אבל המשהו הלא בסדר, אני חושבת ואני גם מניחה שזה משהו שהיא בתור פסיכולוגית יודעת, הוא לא חייב להיות דווקא משהו חיצוני. הוא יכול להיות שבסדר שיש.. אני לא יודעת, כי אפילו תקופה ארוכה היה לך מאוד קשה, את מבינה, יש דברים שאין להם.. הרי חלק מהעניין הוא שלא כל מצב רוח הוא ניתן להסבר. זאת אומרת, לא כי קרה משהו את יודעת , קרה משהו אז יודעים מה קרה, ולא משנה, כן יוצאים מזה לא יוצאים מזה, יותר בקלות פחות בקלות, אבל אה אוקי זה בסדר כי יש לי סיבה, זה יופי, זה יותר קל במובן מסוים. אבל פה זה בדיוק התהפוכות, אני אומרת שוב אני לא שמה הכול על גיל ההתבגרות, אני לא שמה הכול על זה, אני רק שואלת אם מעבר לזה יש רגעים, מצבים, אני רואה אותך שמחה, יש רגעים שאת שמחה או שאף פעם..?"
"לא, כן יש אבל אז זה תמיד לחפש איך להרוס את זה."
"בסדר אז יש משהו שהוא באמת עניין של.. בסדר אני חושבת.. קודם כל היא אמרה שזה פתוח, את יודעת, שזה לא משהו שהוא סודי שאת צריכה להסתיר אותו, לא כדי שתעשי אותו, לא כי אוקי יופי תעשי את זה אבל במובן של באמת אנחנו שמים על זה פוקוס אנחנו מתייחסים לזה אנחנו מטפלים במה שצריך, ואני אומרת שוב, הטיפול הוא באמת בשביל לעזור, את מבינה? אז זה באמת נעמה, שהעובדה שהלכת אליה באופן יזום היא מאוד משמעותית."
"מאיזה כיוון?"
"מהכיוון של היכולת שלך לפעול. "
*דיבורים טכניים על הפסיכיאטרית*
"זה גם אפשר להעזר ברונית, היא שאלה אם את שרה, היא שאלה מה עם זרובבלה, היא ממש פינתה לי איזה שלושת רבעי שעה ודיברה לעניין. אז בסדר, לא משנה, כרגע יש גם דברים אופרטיבים. לצבא נראה לי שנלך לכיוון של שירות לאומי. וזה לא צריך לצער אותך בכלל."
"לא כן כי אני גם לא רוצה ללכת לצבא אני יודעת שזה יעשה לי רע."
"זה לא יעשה לך שום דבר"
"אני יודעת יכול להיות שזה באמת לא ישפיע לי על העתיד אבל אני לא רוצה להרגיש שהשתמטתי. "
"לא השתמטת. לאלא הנה בדיוק זה הקטע, אני נורא פסיכולוגית בגרוש אבל אני אגיד את זה בכל זאת, יש משהו ב, עוד פעם זה לא רק את, אבל יש משהו ב.. איך אני אגיד את זה.. מוקפד, והוא נופל במקום רגיש, מוסרי, אני לא יודעת איך לקרוא לזה ש.. לא. עזבי את זה את שירות לאומי. מה שאת לא תעשי בשירות לאומי. לא קשור אלייך אפילו אני שמה אותך בצד רגע שברור שאת זה הדבר שחשוב, התועלת שאת תביאי היא פי שבע מאות אלף, ואת תביאי תועלת לאן שלא תלכי, מאשר שאת תלכי לצבא ותסבלי שם, זה בכלל לא נקודה שצריכה לעלות לך, זה לא עושה לך כלום, זה לפרגן לעצמך, לפרגן לעצמך עם התנדבות. עם זה שאת לא משתמטת משום דבר, מבינה? לחלוטין. אם לא היה מצב של שירות לאומי והייתי יודעת שמישהו שקשה לו גם זה היה בסדר מבחינתי, אז בכלל בכלל אין לך מה. להפך. זה תהל אמרה לי, 'מה פתאום, שתלך לשירות לאומי, זה כל כך יעשה לה טוב', בטח. את יכולה לפרוח. איפה שתהיי יתעלפו עלייך. את תביאי תועלת, לא רק שלא פחות אלא.. אין בזה, כלום כלום כלום. וזהו אני אומרת לך שוב, אני יודעת שזה שייך לסוג הדברים שהשכל מבין שזה רע מאוד והרגש הוא לא עוצר את זה, אני צודקת?"
"זה גם משהו שאני, לא יודעת, כי זה רע רק בקטע תפיסתי כי זה מקוטלג ככה, בתכלס זה לא באמת עושה נזק."
"אבל זה תקין? תסתכלי על זה מהצד, עכשיו באופן זה, זה לא במחלקה האובדנית נכון, אבל זה תקין? אם את לא רואה שזה עושה נזק אז את צריכה עוד איזה שיחה."
"אני מבינה שזה יכול להעיד על משהו אבל ה.."
"לא, זה לא רלוונטי. הפציעה של עצמך שמישהו עושה נזק לעצמו בגוף, גם אם לא תשאר לך אף צלקת זה בכלל לא העניין, הפציעה של עצמך בגוף היא לא תקינה נקודה. אין על זה ויכוחים. שוב אני אומרת. זה לא הולך לאובדני, כי אם זה היה הולך היו אומרים לי, גם רונית וגם נעמה.. היו אומרים לי. הנזק הוא לא בנזק הגופני שהוא לא יהיה הפיך. אבל זה ביטוי למשהו שהוא מאוד מדאיג. מאוד מאוד מדאיג. את לא מבינה את זה?"
"אני מבינה"
"את מבינה מה שאני אומרת? לא כדי שתסכימי איתי אלא.. וזה העניין.. נכון. את כל כך אינטילגנטית שאת בוחרת משהו שאת אומרת רגע וזה, אני אפסיק וזה יעלם, אני לא באמת הולכת למקומות, אני לא מתמכרת לסמים אני לא שותה, לא כל שתייה גם מביאה לזה, לא חשוב, אני לא.. אני עושה משהו כזה קטן שהוא לא.. זה נכון מה שאת אומרת אבל היא נובעת מהמקום שאת כל כך אינטילגנטית שאת מבינה שזה משהו רע מאוד ואת לא מצליחה להתגבר עליו שזה יכול לקרות. אבל את צריכה להבין שזה לא תקין. זה הרסני, זה דבר שהוא הרסני. את מבינה? הוא הרסני, על מה שהוא מעיד. הוא הרסני.. שאת לא יכולה להפסיק. נגיד שאת לא עושה נזק אבל את יכולה להפסיק. את אומרת רגע זה לא טוב מה שאני עושה עכשיו, אבל את לא מצליחה להתגבר. "
"אני יכולה אני פשוט בוחרת שלא."
"את בוחרת שלא מתוך מקום שהוא לא מקום שקול. את מבינה? אני שואלת. אני אספר לך את זה על מישהו אחר, הוא בעט בי. הוא לא יכול היה לא לבעוט בי, הוא לא הצליח להתאפק גם אם הוא הבין שזה יחרב לו את הלימודים, סתם אני נותנת דוגמה מזה קיצונית. את מבינה? ממש קיצונית, זה לא דומה בכלום. אבל המשחק הזה שבין אם אני אחשוב באופן ענייני זה לא נכון מה שאני עושה. איזה תועלת יש בזה? מה התועלת שזה מביא? "
"זה עושה לי הקלה."
"אוקי, אז זה הקלה במקום לא נכון. את מבינה? לכי תרוצי לכי תקפצי, לא משנה, את מבינה שזה לא הקלה סבירה? על הנקודה הזו אני מדברת, אבל זה משותף לכל הדברים שהם באים ממצוקה. שהראש יכול להבין לחלוטין שזה לא הקלה טובה, ואין לי ספק שאת מבינה, שוב את מאוד אינטילגנטית שזה לא יהיה לא הפיך או משהו שהוא נראה לעין או משהו שהוא נורא נורא אקוטי מבחינת הנזק שהוא באמת יעשה לך לגוף.. אבל את לא מצליחה לראות שזה עד כדי כך לא טוב שלא צריך לעשות את זה. זה אני לא אומרת את זה כרגע בשיפוט אלא בהבהרה. אז בקטע הזה של לבחור את ההקלה הזו, או לקלקל לעצמך את השמחות, לא לקלקל כי החלטת. זה לא בחירה. זה לא בחירה. התחושה הזו היא..לכן צריך ללכת לנעמה, לכן צריך לבדוק את העניין של הכדורים כי את ההתחלה לפי דעתי הכדורים עשו. שוב, לא בשביל להתווכח איתך, מבחוץ, התפקוד הוא שונה. מה שצריך זה לפוגג את הקצוות של כל דבר, זה שכל דבר הוא או נורא טוב או איום ונורא. וזה הכדור, אני מאוד מאמינה שאפשר לשחק עם המינון כדי לעזור, שוב להבנתי, כי משהו זה כן עשה. אבל הוא לא עושה את זה עד הסוף. זה לא מספיק טוב. אז זה צריך להיות שילוב. זה השיחות עם נעמה, והעניין הזה. זהו, בסדר? חיבוק?
את אוהבת את אמא?"
כינוי:
גברת אצטון
בבלוג זה
בכל הבלוגים
