מחר יהיה מחר

זה כמו אבן שמושכת אותי מטה.

ואני כבולה אליה, באזיקים הכי חזקים שיש.

ומשקלה אינסופי. כובדה ככובד העולם.

זה כמו אבן שמושכת אותי כל כך חזק.

מושכת בשנייה, והופ אני למטה.

לחיצה קלה על כפתור מזערי ובום. נפילה. עד למטה. 

ואולי דווקא עכשיו במקרה לא רציתי לשקוע למטה. אולי באופן חד פעם היום לא רציתי להשאר במיטה. 

אולי רציתי להתעלם מהאבן. 

אבל הכפתור נלחץ. ואין דרך חזרה.

אבל היום אני לא רציתי. אני לא רציתי שהיא תגרור אותי למטה.

והיום הבנתי, הבנתי שזו היא שגוררת אותי למטה, במהירות האור, בכובד אינסופי, בלחיצה אחת קטנה.

והיא לא רק מושכת, היא גם משחררת מועקה אינסופית שמנטרלת אותי. מועקה מנטרלת. 

והיום לא רציתי. לא רציתי שהיא תמשוך אותי היום. 

אבל הכפתור נלחץ. את הנעשה לא ניתן להשיב.

אבל אפשר ללמוד לפעם הבאה, ניתן להפיק לקחים לעתיד.

והלקחים אומרים לי שאני צריכה מרחק. 

שאני צריכה לקחת כמה צעדים אחורה.

ואולי להתחיל קצת דברים מחדש. 

אולי לפתוח פרק חדש בחיים. 

אבל עכשיו, עכשיו אני חנוקה.

אני חנוקה ואני למטה. רחוק רחוק למטה. 

ואני אוהבת את המיטה שלי, ואני אוהבת להיות למטה, ואני אוהבת לשקוע לי בסבל, אבל היום, רק היום לא רציתי. והכפתור נלחץ. ושיגר את האבן.

אני כנראה צריכה קצת מרחק. אני חייבת להתחיל ללכת קצת אחורה, להוציא את עצמי ממכשול הכפתורים שגם כאשר אינני מעוניינת גורם לכפתור להלחץ.

וזה מצחיק, שדווקא היום, במשך חמישים דקות שלמות, היא רק חיפשה דברים כאלו, אבנים כאלו. במשך חמישים דקות חיפשה את הדברים שמושכים אותי, ודווקא באבן הזו, לא נזכרתי. 

ואז, אז הכפתור נלחץ. ולא רציתי שהוא ילחץ. לא היום. ואולי אני לא רוצה שיילחץ יותר לעולם. 

כי אולי זה פשוט כבר לא נעים לי. ואולי זה פשוט כבר לא כיף. ואולי זה מעיק עלי יותר מדי.

אז אני צריכה לתפוס מרחק. ולקחת כמה צעדים אחורה. ולהתחיל מחדש.

לעולם אהיה כבולה לאבן הזו, אך הייתי רוצה להתעלם ממנה, לשמור אותה קרוב, ושלא תברח למטה ותגרור אותי איתה.

אז אהיה חייבת לתפוס מרחק, על מנת להגן על עצמי, ולשמור על האבן קרוב קרוב אצלי בידיים, שלא תחליק חלילה, שלא ילחץ הכתפור, שלא אפול שוב.

ואני מתגעגעת לגל. כי איתה זה היה הדדי. כי היא הייתה בראש רשימתי וידעתי שאני בראש רשימתה. 

ואולי אני צריכה את הביטחון הזה. לדעת שאני בראש הרשימה של מישהו. בלי סיבוכים. בלי תקופות. בלי שיטה מטומטמת שאין בה מספרים.

אני רוצה מספרים. אני רוצה דירוגים. ואני רוצה להיות במקום הראשון. אני רוצה שיהיה לי מקום ראשון ולהוות את המקום הראשון.

אני רק רוצה לדעת שיש מישהו שאני חשובה לו יותר מכולם. שאני הכי. שאותי הכי. שאני מספר אחת ושהאחרים אחריי. זה כל כך הרבה לבקש?

אני מתגעגעת לגל. אני צריכה גל חדשה בחיים שלי. אני צריכה גל. אני רוצה גל.

אבן הקנאה הקטנה שלי. מתי לא אצטרך אותך יותר? מתי לא תהיי נחוצה?