בראש שלי הצלחתי לשכנע את עצמי , כמעט, בערך, שכבר לא אכפת לי.
לראות אותך לעומת זאת, הראה לי שכן.
באמת שזה לא אני.
אני לא שולטת בעובדה שלראות אותך מקפיץ לי את הלב.
וזה כל כך קיטשי שבא לי להקיא.
המשיכה הזאת היא כימית, פיסית, קרה ולא רצונית.
להיות מאוהבת בך אחרי כל ה"לא" שנתת לי ואחרי כל הזמן הזה יהפוך אותי למשוגעת מדרגה ראשונה.
כנראה שזה מה שאני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
