לא עובר עליי הרבה.
אבל מה שלא יקרה,
בסופו של דבר הכל לטובה.
מצאתי קטע שכתבתי לפני שנתיים על מישהו.
וזה גרם לי להזכר בו ולהזכר בהכל.
בחיים שלי,עשיתי הרבה טעיות.
אבל אחת הטעויות הגדולות שלי הייתה להיפרד ממך.
השניה היא, לחזור אליך.
למה אני עדיין חושבת עלייך ?
הרי עברה כבר שנה שלמה,הראש שלך בטח במקום אחר.
אני זה סתם,שעשוע מדי פעם,או אפילו לא זה.
זה כל כך עצוב,שאין לי על מי להפיל את האשמה.
אני לא יכולה להאשים בזה אף אחד,רק את עצמי.
כי אני אשמה,ואני יודעת,ומודה,וכל כך מצטערת על זה,
כל יום במשך השנה הזאת,תאמין לי.
עדיין יש בי תקווה,בכל יום שעובר היא קטנה וקטנה,
אתה שינית את היחס,אתה מגעיל אותי.
לגמרי באמת,אתה מעליב אותי ופוגע בי בלי הרף.
ואפילו לא מבין שאתה פוגע בי,בשבילך זה סתם.
אבל בשבילי כל מילה שלך,חודרת עמוק ללב.
היא נחרטת בזיכרוני,אני חוזרת על המילים שלך כמה פעמים,
אני מנתחת וחושבת,מנסה לפענח. אבל אתה...אני לא יודעת באמת.
הייתי מתה לדעת מה דעתך עליי, מה אני בשבילך עכשיו,
אחרי שכל כך אהבת אותי. מה עכשיו?
הרי אהבה לא נעלמת,זה האנשים הם אלו שנעלמים.
אבל עד שהכל חזר לקדמותו,פתאום הרסת את זה.
או שבעצם זה אני ? שוב כמו תמיד ?
אנחנו מזמן כבר לא שם .
איזה מזל .