הבט בעין קודרת על החיים, על המוות. רוכב, דהר הלאה
|
| 9/2012
בחלוף עוד שנה
יש סימליות יפה בראש השנה העברי החל באמצע ספטמבר עם דעיכת הקיץ לעומת פומפוזיית הטירוף של חג המולד, זה חג שקט, עניו, הפותח את חישובי הנפש האישיים והלאומי. זמן ההחלטות הקשות והשלמתן לאורך החורף הממשמש ובא. ממעל על משבי רוח החג מנצח כלי מיסטי, השופר, גדוש במשמעויות. על פי המסורת זו קרן אַיִל (זכר הכבשה) שתרועתה לזכר הברית בין אברהם לאלוהים בעקדת יצחק בה איל הועלה זבח. מרתקות דרכי העולם איך מתגלגל כלי מלחמה אוזר עוז לתקיפה לפולחן. לא פלא אם כך שיש איזו פראות קמאית בקול השופר הזועק נחרצות לתודעה, מפלח בבת אחת את הגוף, קורא לעור למציאות. אפילו באולם שטוף המון משתרעת דממה מוחשית בהישמע התקיעה. לרגע קט אתה נותר לבדך ביקום כולו. אתה וצליל השופר. עמוק בתוך הרהור מדיטטיבי מונחה על ידי צליל גולמי אך טהור, דבר הקרוב ביותר לקול האלוהים, משיל אשליות ומסדר מחדש עדיפויות. כאשר אלוהים דובר ישירות אלייך, לא בחמלה או תוכחה, התוכל לברוח מעצמך?
אף אחד לא יחמוק מכלב גן עדן.
ראש לשנה של התחלות חדשות וקצים נדרשים, חבלי קושי ורגעי אושר, פיגיונות תרמית וכתרי מנצחים. יחי השנה החדשה, נתגבר הלאה!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
דמדומי האלים