הבט בעין קודרת על החיים, על המוות. רוכב, דהר הלאה
|
| 9/2010
אריג נוסף בנול הזמן מעבר לקרן הרחוב, בשביל השקט בו נדירות נשמע תיפוף רגלי אדם, ניגר קלות על עלוות העצים המרשרשת אור הבוקר מן השמש כשמן העולה באיטיות על גדות הכד. תרועת שופר מלאת געגועים, מסתורין ועוצמה נישאת על רום הרוח הקרירה, מבשרת על אשר פעם היה. הנאות כי ישקע בוקר זה בתחתית תהום הזכרון? לא נותרו עוד זריחות רבות - מבעד לארובות עשן המוליכות צחנת עדן, זמזום קווי היצור הנעים מכוח ההתמדה לעבר אף תכלית, גורדי השחקים בעיתם חורבות החצץ, בטון תענוגות הבשרים של היום ההרה עם קברי המחר. בשעת בין הערביים, עת קרבים הדימדומים ומוחלטת רק אי הוודאות, היאחז בהד דם הדורות הקורא מן השביל, אל מעבר לצל, להבטחה של תקווה של מה שפעם היה ועתיד יהא ...
| |
|