עד שהחלטתי שבא לי לרצות מישהו, ושיהיה לי מישועד שאני באמת רוצה מישהו אחרי בערך.. יותר משנה
הוא לא רוצה אותי.. נראלי.. הוא מתחיל איתי או שהוא ככה עם כולן והוא מדבר בתור ידיד?
אין לי כוח לרדוף אחרי בן אבל אם יש לזה פוטנציאל אני גם צריכה ליזום משהו..
אין לי כוח לרדוף אחרי אף אחד.. אין לי כוח להשפיל את עצמי.. הייתי מספיק מושפלת..
אינלי מצב רוח אפילו לעודד את חברות שלי כשהן עצובות.. למרות שאני לא יכולה לראות אותן עצובות
מצד שני אני כבר לא מרגישה בנוח לדבר עם אף אחת מהן על הדברים שלי
אז אינלי את המרץ לדבר איתן על הדברים שלהן..
אוף אני מרגישה כלבה
איך יהיה לי כוח לאחרים אם אין לי כוח אלי?