במפגש האחרון שלי עם אוכלוסיית הקב"נים/פסיכיאטרים הוחלט שיום העבודה שלי מסתיים אחרי ארוחת הערב.
זה נתן לי יותר זמן לעצמי. הסכמתי לקבל בנוסף הת"ש 2, ככה שאפסיק לסגור שבתות. בכל מקרה דיי מאיימים להוציא אותי מהצבא על חוסר שיתוף פעולה. אני חייבת להגיע ל-4 פגישות, ואם אפספס אחת יוציאו אותי מהצבא. אם המצב לא ישתנה במהלך הפגישות ואמשיך לא לשתף פעולה, גם אז אצא מהצבא. זה קצת לא הוגן. ובנתיים אני מרגישה שהפגישות האלה לא הולכות לשום מקום.
אני מצפה מאנשים בצבא להתנהג בצורה יותר בוגרת. אבל בתקופה האחרונה הצבא יותר מזכיר לי את הבית ספר. בבית ספר העברתי את הזמן בשיחות עם בנים- הידידים שלי, ואיכשהו אנשים תמיד היו חושבים שאנחנו חברים, שיש בינינו משהו, ורצים להפיץ את השמועה, רכילות. בגלל השטויות שלהם התרחקתי מהרבה אנשים. בצבא זה קורה שוב. אני מוצאת אדם-אפילו לא ידיד, כי אין כאלה בצבא- שאפשר לדבר איתו, ואנשים מתחילים לחשוד. לאחרונה יש המון שמועות על זוגות בבסיס- משום מה אני גם חלק מהרכילות. מגעיל אותי לראות אנשים שדוחפים את האף. במידה ויש או אין זוגות, זה לא אמור לעניין אתכם. וההתעסקות הבלתי פוסקת הזאת והרדיפה אחר האהבה, נראה לי מיותר.
ענייני האהבה בבסיס הולכים לכיוון לא טוב. זה גורם לעוינות בקרב הבנות.
אני שמחה שאני מחוץ לכל הבולשיט הזה.
מבחינתי אין אהבה בצבא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
