my cold evil world!

אז מחר יש לי חופש מהקייטנה ליום אחד ,

ולפעמיים  הייתי רוצה לחזור לעבר - שאני פשוט בחדר שלי בשקט, מסתגרת מהעולם, ולא צריכה כול רגע לצאת ולעשות משהו.

מי בכלל  קבע שתמיד צריך לעשות משהו??

למה תמיד חייבים להיות בתנועה ובתעסוקה מתמדת??

למה אי אפשר פשוט להישאר בבית , בנחת, בשקט, ולא לעשות כלום??

למה תמיד חייבים לצאת ולהיות בחברה עם אנשים שלפעמים חונקת???

התשובה היא-

כי אדם צריך להיות בתעסוקה.

אדם צריך לעבוד.

לצאת, להיות בחברה כדי לראות את העולם.

כי אדם צריך להעסיק את עצמו.

ואני שואלת-

למה?????

למה כול הזמן אנחנו צריכים לחפש איך להעסיק את עצמנו????

למה אי אפשר להישאר בבית ולא לעשות כלום???

או שזאת כבר לא המציאות שלי יותר- שנוספים לי עוד דברים ואני כבר לא יכולה סתם לשבת בבית בשקט ולקרוא ספר??

מה אתם חושבים על זה??

היום היה לי הרבה אבל הרבה יותר קשה ומעייף מאתמול =.=''

כנראה  בגלל שהיה חם יותר ,

וגם כי הגעתי עייפה לחווה בגלל אתמול.

אתמול הייתי  גמורה מעייפות אחרי הקבוצה ואחרי היציאה הקבוצתית.

באלי לחבר שלי , היתי אצלו בערך שעה וכמעט נרדמתי.

נילחמתי בעייפות של עצמי והרגשתי שאני פשוט לא מסוגלת להישאר ערה יותר אז חזרתי הביתה.

והיום הגעתי ממש עייפה לחווה.

מה שכן שוב פגשתי בדרך את אותו המוביל הנחמד של אתמול , אז נסענו ביחד לחווה וכשהגענו קיבלנו טרמפ מהסהסעה  של הקייטנה היישר לחווה, אז זה ממש עזר לנו לא למות בחום בדרך עד לחווה.

בקייטנה עצמה...

שעה ראשונה לא הובלתי וגם דיברתי קצת שוב עם מובילים,

ואז שעה שניה  הובלתי וזה היה בסדר כזה למרות שהיה לי חם וקשה,

כול המובילים, כולנו אגב ,  לא היו מרוכזים בשיט!

כולנו היינו מאוד עייפים ומותשים היום.

שכחתי לציין שגם ההובלות ממש נמרחו.

לפחות אלה שאני הובלתי בהם ממש נמרחו ונראה שלא ייגמרו לעולם.

זה היה פשוט מתיש ומעייף.

אף אחד לא הקשיב בקושי, וגם הרוכבים היו מאוד רדומים היום.

בהפסקה של ה-20 דקות נחתי קצת ואכלתי,

והובלה שלישית אני כמעט נרדמתי.

הייתה לי בחילה נוראית והרגליים כאבו לי והיה לי חם,

ואני בקושי  הצלחתי להוביל וגם הרוכב שלי פשוט נרדם על הסוסה.

הובלתי רביעית הובלתי חצי ואז החליפו אותי.

תקשיבו, הרגלים  שלי פשוט קרסו , לא היתי מרוכזת הבטן שלי התהפכה, הבחילות התערבבו לי בתוך הבטן.

חשבתי שאני ממש הולכת להתעלף.

בקיצור היה חם והיה קשה והיה מעייף והיה מתיש,

ולא היה לי כייף היום! >.<'

יום זוועתי.

אפילו שהובלתי רק שתי הובלות , היה לי קשה מאוד היום לתפקד.

בעיקר כי באתי עייפה לחווה עוד מאתמול.

ועכשיו נישארו לי עוד יומיים לקיטנה הזאת כי מחר-

חופש!

ומחר בבוקר אני במספרה כי השיער שלי איבד חיים (איבד מהצבע האדום שלו),

והציפורנים שלי נראות כמו לא יודעת מה.

ובערב אני כנראה אלך לסרט עם עצמי כי מגיע לי!

ו3 דברים טובים לסיום-

1. ראיתי היום את המדריך שלי בחווה וזה גרם לי אושר.

2. ברביעי אני סוף סוף חוזרת לרכב אחרי חודשיים שלא רכבתי בכלל!!

ו3. בדרך חזרה מהחווה עד לתחנה קיבלתי טרמפ הביתה .

ועכשיו אני סוף סוף בבית.

ונראה לי שאני עפה מכאן  לנוח קצת.

אני פשוט מתה מעייפות.

עוד רגע נרדמת פה.

אז-

הייתי פה