אם לומר את האמת כול הקטע של הסגירה של ישרבאלוג והכול, מוציאה לי את החשק לכתוב כאן.
למרות שמתנהלים דיונים בחדרי חדרים מחוץ לבלוגיה הזאת מול ערוץ 10 על העברת ישראבלוג לידיים שלנו והכול,
ואני מנסה לקוות לטוב,
עדיין, אין לי פשוט חשק לכתוב כאן.
אני כןן עושה גיבוי של כול השנים שהייתי כאן ,
ואני עוד מנסה להבין את הבלוג החדש שפתחתי -
http://hauntedprincess.bloger.co.il/
מי שרוצה להיכנס ולהוסיף וזה.
בכול מקרה אז היום, הבית של הקבוצה לא היה פנוי , אז נאלצנו לצאת ליציאה קבוצתית ולאכול באיזשהו מקום.
אז יצאתי מהבית עם חרדות , ובחילות, והבטן שלי התהפכה , ואני ממש לא הייתי רעבה. ממש לא!!!
ואני הבנתי היום על עצמי שיותר מחצי שעה באוטובוס ... אני פשוט לא שורדת!!!! לא שורדת!!!!
אם אני ייותר מחצי שעה באווטובוס (בגלל תנועה שלא זזה ופקקים אין סוף) אני פשוט מתחרפנת!!!!!!!!!! @~~~~~~@''
אני לא מסוגלת לסבול נסיעה של שעה שלמה באוטובוס זה מחרפן אותי רצחחחח!!!!!!!
>~~~<''
אז נסעתי היום בקו 31 לקבוצה ונתקעתי שעה שלמה באוטבווס וזה הרגיש כמו נצח כי לא הגענו לשום מקום!!
קבענו לאכול איפשהו ברוטשילד ,
וכולנו אגב הגענו בסביבות 18:00 למקום ,
כי ב17:30 כולנו עדיין היינו בדרך למקום המפגש.
בכול מקרה החרדות ואי הנעימות שהרגשתי כנראה נבעו מאי הוודאות של לאן נוסעים , ואיפה מחכים, ואיפה נמצא המקום הזה שכתבו עליו בקבוצה ומי מגיע ,
והיה כול כך הרבה דברים שאני פשוט התייאשתי באיזשהו שלב ,ורציתי לחזור הביתה , ורק רציתי כבר להגיע למקום המפגש ולסיים עם כול השטות הזאת.
בסופו של דבר ,
אחרי שעה שלמה של נסיעה ,
הגענו למקום , וזה שיפר לי קצת את ההרגשה.
ושוב (בעיות אוכל וזה),
לא הצלחתי לאכול כמו בן אדם!
אני בקושי אכלתי.
אני הזמנתי פשוט ענבים לשתייה , וציפ'ס בטטה.
כי אני פשוט לא הייתי מסוגלת לאכול שום דבר אחר!
לא רציתי לאכול כלום!
פעם שלישית כבר שאני יוצאת עם החברים ,וכול מה שאני אוכלת זה צי'פס.
אני לא יודעת,
משהו שקורה בקבוצה , משפיע עליי רגשית וגורם לי לאכול.
אני פשוט לא מסוגלת להביא את עצמי לאכול אחרי המפגש החברתי עם הקבוצה.
המפגשים האלה עושים לי דברים בבטן ,
ואנחנו מדברים על דברים רגשיים , ועושים דברים שונים,
וזה מציף אצלי המון דברים , שבסופו של דבר לא מאפשרים לי לאכול בחוץ עם החברים.
ואני מעדיפה לאכול צי'פס או לא לאכול בכלל,
מאשר לאכול הרבה ואז להרגיש בחילות ולחזור הביתה ולא להיות אצל חבר שלי כי אני מרגישה רע.
כי עכשיו אני אולי מגיעה אליו רעבה , אבל לפחות אני לא מרגישה רע יותר ואין לי יותר בחילות.
אז לפחות הקטע של לא לאכול בחוץ עם החברים, עובד.
אז כנראה שאני אמשיך באותו הקו של לאכול אחרי המפגש החברתי עם החברים בחוץ.
כי פשוט לא בא לי יותר להרגיש בחילות כי זה לא נעים.
אחרי המפגש נישארנו קצת לדבר וזה,
ואחר כך נסעתי לחבר שלי וחיכינו אולי שלושתרווי שעה לאוטובוס בחזרה , וזה גם היה מייאש!!!
וגיליתי על עצמי שגם לחכות מאה שנה לקווי אוטובוס שיגיעו, מחרפן אותי ברמות על!!!!!!!!!!
אז שני דברים מחרפנים אותי ביציאה בחוץ:
1. להיות יותר מחצי שעה באוטובוס
ו2. לחכות לקווי אוטובוס יותר מ20 דקות בערך.
וזהו.
ביציאה עם החברים היה כייף, זה שיפר לי את ההרגשה,
וגם אצל חבר שלי היה כייף.
וזהו.
שבוע הבא , בראשון הבא אנחנו שוב בבית של הקבוצה,
ושבוע אחרי ב31.12 ביום של הסגירה של המקום החמים הזה , אנחנו שוב יוצאים כי שוב הבית לא פנוי (מעצבן גם!).
ואני בחרתי להקריא משהו שכתבתי בבלוג לחברים בקבוצה.
ואני כנראה אבחר בקטע שכתבתי בגוף ראשון על הבלוג שלי כשישראבלוג היה בסכנת סגירה בפעם הראשונה ב2014.
שאז נלחמתי על המקום ולא רציתי שהוא ייסגר.
וזהו.
היום הזה סוף סוף נגמר.
זה היה יום מתיש ומעצבן וכייפי לקראת סיום.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
