דיייי פשוט דייי.
באמת דיי.
זה חייבת לקרות!
הסדנה היום של הכתיבה הוכיחה לי שאני חייבת לקחת את שבוע החופש הזה כי אני פשוט לא מצליחה לכתוב יותר כלום!!! פשוט כלום בכתיבה לא הולך לי!
אני עייפה כול הזמן ולא מרוכזת , ואין לי השראה, ואין לי כוח לכתוב שום דבר בגלל כול הבילויים והיציאות עם החברים!
ודיייייייייי!!!!!
פשוט דיייייייייייי!!!!!!!!!!!!
בילויים ויציאות עם חברים אמור להיות כייף אבל זה מרוקן אותי מכוחות ואני כמעט לא בבית.
יוצא שאני בקושי חצי יום בבית עד שאני צריכה לצאת ואז אני חוזרת הביתה רק ב 12 בלילה כי ביליתי עם החברים את כול אחר הצהריים והערב.
ובשבוע החופש אני אעשה הפסקה מכול התחביבים שלי , ואני אוכל לבחור מה בא לי לעשות בכול יום מבלי שמישהו באיזשהו יום ושעה מחכה שאבוא אליו.
אני אחליט מה לעשות בכול יום ועם מי להיפגש.
בלי לחץ וטז אולי יהיה לי יותר זמן לקרוא , לישון, אולי אצליח לכתוב שוב יותר בקלות,
אבל זה פשוט חייב לקרות!!!
החברים שלי לא מפסיקים לרצות בחברתי ואני כול פעם מחדש צריכה למצוא כוחות פנימיים כדי לצאת ולבלות איתם,
ויוצא שהכול כבר מאבד מהמשמעות שלו ואני לא נהנית ולא כייף לי יותר.
לכן אני רוצה עוד שבוע בערך כנראה לקחת את שבוע החופש הזה.
כי שבוע הבא אני עדיין אהיה עם חברים שלי ,
אז עוד שבוע בערך,
החשש שלי הוא שאנשים כן יפריעו לי בשבוע החופש שלי כמו האחראית של החווה למשל שהשבוע פעמיים ביקשה ממני לבוא לעבוד בחווה בשלישי ושישי (היום),
אבל פשוט לא יכולתי.
והקטע איתה שבגלל שהעבודה לא קבועה , אז אני לא יודעת מתי היא תקרא ותבקש ממני לבוא לעבוד,
ואני יכולה לקחת את שבוע החופש הזה , ופתאום היא תרצה שאני אבוא.
זה מה שמציק לי.
מזלי בפעם הקודמת כשלקחתי את שבוע החופש הזה היא לא הייתה צריכה.
אבל מי יודע מה יקרה עכשיו?
אבל אני בכול מקרה אקח את שבוע החופש הזה כי אם לא...
אני אפול על הרגלים ופשוט אתמוטט.
ככה אני מרגישה.
אני אפילו לא יודעת באיזה כוחות אני עומדת על הרגליים עדיין...
אבל עוד מעט (אם לא אקח חופש) משהו יקרה וזה לא יהיה טוב.