my cold evil world!

טוב ניסיתי לכתוב משהו כי הרבה זמן לא כתבתי כלום ,

ופשוט זרמתי כי אין ברירה אחרת.

אז הנה מה שיצא לי-

כוח!

היא הייתה כלואה במקום חשוך ואפל.

עיניה לא ראו דבר מלבד החשכה שעטפה אותה מכול עבר.

קרירות צמררה את  עורה אבל זה לא הזיז לה.

היא לא חיה.

לפחות לא חיה כמו כולם.

היא שונה מכולם.

תמיד הייתה שונה.

ועכשיו השונה הזאת כלואה  איפשהו, השד יודע איפה.

האם מישהו מחפש אותה?

האם מישהו שם לב שהיא חסרה? שהיא איננה?

האם מישהו דואג לה?

'' אף אחד לא יבוא לחפש אותך כאן'' היא שמעה קול קר לוחש באפלה.

'' לא אכפת לי!'' ענתה בזעף והתמקדה בחושך שהעצים את הכוח שלה.

'' את בטוחה?'' שאל הקול.

'' מה בכלל אכפת לך אם מישהו מחפש אותי!? אני כאן לא?'' עקצה אותו בחזרה.

'' יש לך הרבה אומץ לדבר בצורה כזאת ערפדית קטנה'' המשיך הקול בטון קר ואפל,

'' אין לך מושג למה אני מסוגלת!'' שאגה לתוך האפלה.

'' או באמת? תראי לי'' ביקש.

היא ניסתה להשתחרר , וגילתה שמתכת קרה  מלופפת סביב ידיה '' מזה!? מה הולך כאן!?'' צעקה את השאלה לאוויר , ושמעה את קול השלשלאות ניתכות  בקיר , ברקע.

'' זה המבחן שלך'' אמר לה הקול.

'' איזה מבחן!?'' רתחה, והרגישה את החום מתלהט , ואת הדם גועש בכול איברי גופה.

'' מבחן הכוח שלך, אם תצליחי להשתחרר את חופשיה ללכת, ואם לא... את תישארי כאן לנצח ותעזרי לי עם הניסויים שלי'' היא הרגישה בהבל פיו נושף על פניה , מחמם את האווירה מתוחה.

'' תתרחק ממני מי שלא תהיה'' אמרה בגועל, וניסתה שוב להיאבק במה שכבל אותה.

'' יש לך הרבה כוח מתוקה שאני יכול להשתמש בו. הרבה כוח'' הוא לחש לתוך אוזנה.

'' זוז ממני חלאה! אתה לא יודע מי אני!''.

היא שמעה אותו צוחק, ולאט מתרחק ממנה.

'' תנסי כמה שאת רוצה ילדה, אבל מכאן את לא תברחי! את שלי לנצח!'' והיא שמעה את הצחוק שלו מתגבר והופך אפל יותר  ככול שהוא מעמיק לתוך החשכה של החדר.

לעזאזל עם אנשים!

אני שונאת את כולם!

הלוואי שזה לא היה קורה לי...

איך בכלל הגעתי לכאן!?

מה קרה לי?

מה אני עושה כאן!?

איך אני יוצאת מכול זה!?

ומזה בכלל הכוח הזה שהוא דיבר עליו!?

איזה כוח יש לי???

איך אני משתמשת בו כדי להשתחרר ולצאת מכאן!?

הצילווווווווווווווווווווווווו!!!!!!!!!!!!

המוח שלה התפוצץ מרוב מחשבות , והיא כנראה נמצאת עמוק מתחת לאדמה , והרחק ממקום מיושב , אם אף אחד לא שומע את קריאות העזרה שלה.

לעזאזל עם העולם הדפוק והארור הזה!!!

אם היא רק הייתה יותר ערנית ועומדת  על המשמר,

כול  זה לא היה קורה לה , והיא לא הייתה נמצאת כאן עכשיו במעמקי האדמה, אזוקה לטבעות מתכת קרות.

איל היא נתנה לזה לקרות?

מי יבוא להציל אותה עכשיו?

'' אין סיכוי שמישהו ידע שאני כאן...''.

האפלה התחילה לכסות את ליבה ומוחה , ונראה שהיא מתחילה לאבד כול אמונה וטיפת תקווה שאי פעם תמצא על ידי מישהו.

הספק כרסם בה.

טרף אותה עד לעצמות.

מי ידע שהיא שם?

ומי האדם שנמצא איתה בחדר הזה?

ואולי היא הוזה ומדמיינת קולות?

הכול יכול להיות בעולם משוגע ומטורף כמו שלה.

מה היא תעשה עכשיו?

~~~~~~~~~~~~~~

בזמן הכתיבה הקשבתי לשיר הבא-