טוב , היום קרו לי המון דברים לא צפויים במובן השלילי של המילה! תרתי משמע!
התחיל טוב , ואיפשהו באמצע הכול התפקשש לי בדרך לקבוצה וזה היה ממש מייאש.
אני לא יודעת אם זה בגלל כיפור שהכול השתבש , אבל משהו קרה בדרך שגרם לי ולחבר שלי לאחר לקבוצה בחצי שעה והייתי פשוט מבואסת ומתוסכלת בו זמנית כי זה היה ממש מעצבן שזה קרה!
כול האוטובוסים עשו לנו בעיות ממש!
ואיפשהו באמצע הדרך שנינו נכנסו לייאוש ותסכול וכבר רצינו לחזור הביתה כי ראינו שהשעה כבר 17:00 ואנחנו עדיין בגבול רמת גן גבעתיים והקבוצה מתחילה ב17:30 ופשוט חשבנו לא להילחם במצב ולחזור הביתה או משהו ולא להגיע לקבוצה,
כי אמרנו שאם האוטובוסים עושים בעיות , אז אין טעם לנסות בכלל להגיע לקבוצה כי אנחנו פשוט לא נגיע, וגם רם נגיע זה יהיה לחצי שעה וזהו ולא נספיק כלום.
אני הייתי על סף דמעות ועל סף להישבר ולהתפרק מולו אבל בסוף החלטנו לעשות הגרלה - למות (סתם כי בא לנו) , לחזור הביתה או לנסוע לקבוצה.
ובסוף יצא - לנסוע לקבוצה כאילו מישהו אמר לנו - אתם חזקים! אתם יכולים להתגבר על הקושי ולנצח אותו.
ואיכשהו בסוף עלינו על קו 31 והתחלנו לנסוע לכוון תל אביב רק כדי שנגיע כבר לאנשהו ולא ניתקע באותו המקום מרוב ייאוש.
וזה היה סיוט!
כי איחרנו בחצי שעה אבל בסופו של דבר הגענו לקבוצה והיינו שם שעה בערך.
היה פחות צחוקים ( כי איחרנו והייתי בבאסה אבל הגענו),
ובסוף עשינו תרגיל כאן לכיפור וכול אחד היה צריך לכתוב על מה הוא מבקש סליחה מעצמו,
אז כתבתי שאני מבקשת מעצמי סליחה על שאני לא אוהבת את עצמי מספיק.
ושרק כאשר אני מצליחה לעשות משהו שאני טובה בו אז אני מעריכה ואוהבת את עצמי יותר ומרגישה שאני שווה ומשהו.
ואז פשוט החבר שלי דיבר וסיפר על החגים ועל כך שעזרתי לו לעבור את החגים ושאיכשהו אני מצילה אותו כשהוא מרגיש לא נוח בבית שלו או משהו.
ובדקות האחרונות של המפגש דיברנו על הפיקניק הקבוצתי שיהיה לנו בראשון הבא בתל אביב.
ואיכשהו כול היום הזה שהתחיל בצורה רעה ומבאסת ומתסכלת מאוד , הצליח להתהפך ולהפוך איכשהו למשהו קצת יותר חיובי מאיך שהוא התחיל.
ושמחתי שבסופו של דבר למרות שהיה קשה ובלאגן הצלחנו יחד ( אני והחבר שלי)להתמודד עם המצב הלא צפוי וכן בסוף להגיע לקבוצה ( גם אם זה באיחור) בריאים ושלמים.
אומנם מתוסכלים שכול זה קרה אבל הגענו.
לא וויתרנו (למרות שהיינו קרובים לזה מאוד) והצלחנו להתעלות מעל הקושי וכן לעלות לאוטובוס ולנסוע לקבוצה.
ועל כן השיר הבא שאני אשים מתאים למצב שלי עכשיו.
שאני כן מרגישה בלתי מנוצחת כי הייתי במצב של אי ניצחון ששום תקווה לא נראתה באופק , ולא נראה שנצליח בכל להגיע לקבוצה,
ובסופו של יום הגענו לקבוצה! ניצחנו את היום הבלתי אפשרי הזה!
ותאמינו לי שאם זה לא היה החבר שלי, הייתי פשוט מתפרקת ונלחצת יותר ונכנסת להיסטריה גרועה יותר מזו שהייתי עם החבר שלי.
איכשהו סמכתי עליו שבסוך אנחנו נצא מזה , ונדע מה לעשות.
לבד אם זה היה קורה לי, הייתי פשוט נשברת וחוזרת הביתה ומרימה ידים.
אבל איתו דברים בסופו של דבר נראו אחרת.
ובסוף שמחתי שהיום הרע והמבאס התהפך בחזרה והפך למשהו רגוע ונחמד וסימפטי יותר.
אז זהו.
כנראה הכול קרה בגלל כיפור כי אחרת אני לא מוצאת סיבה ללמה כול האוטובוסים היו נגדנו היום בדרך לקבוצה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
