שבכמה שבועות האחרונים אני קצת מתרחקת מהחברים שלי, ומסתגרת יותר בעצמי.
ששוב אני נמצאת במצב שאני מרגישה שהכול היה לי טוב מדיי וזה לא הגיוני, ואני לוקחת 10 צעדים אחורנית, ומתרחקת מאנשים.
כאילו יש בתוכי קול שאומר ' זה לא הגיוני שטוב לך. תיקחי 10 צעדים אחורה, ותתרחקי מאנשים'.
וזה מה שקורה.
גם עם החבר הטוב שלי אני כבר לא נפגשת.
התחלתי לנסוע לקבוצה בלעדיו,
ופתאום גם לו וגם לי יש עניינים שגורמים לכך שסדר הקביעות של השבוע בו אנחנו ניפגשים, נהרס. נעלם, ואף אחד מאיתנו לא טורח לשלוח סמס ולשאול מה העניינים.
אנחנו הרי תמיד ניפגשים בראשון בקבוצה ואז הולכים לאכול ביחד עם הקבוצה ואז אני באה אליו הביתה.
ואז ניפגשים שוב בשלישי וחמישי (ומדי פעם שישי).
ומאז שהוא חזר מאוסטריה לפחות, אני מרגישה שעבר בינינו חתול שחור שהפריד אותנו,
ובשבוע החופש שלי, לא ראיתי את החברים שלי, ולא הרגשתי שזה חסר לי.
הרגשתי שאני שוב אני בעולם בלי חברים וזה בסדר.
ושאני יכולה להמשיך ככה בלי חברים עוד כמה שבועות.
ולא יודעת.
זה מרגיש לי ששוב הכול היה טוב מדיי,
ומשהו בתוכי רוצה להפסיק ולעצור הכול שוב.
לגרום לי להתרחק מחברים, מהחבר הטוב שלי,
ושוב להסתגר בתוך העולם הפנימי שלי - כמו שהיה לפני שבאתי לקבוצה.
לא יודעת...
אני קצת מתגעגעת לקבוצה ולחברים, ברור.
כי זה כייף לי.
הבעיה היא שהכייף הזה מפחיד אותי!
גורם לי להתרחק ושוב לא לתקשר עם אנשים.
גורם לי להתכנס לתוך עצמי שוב.
מחר יש קבוצה (מקווה שאצליח להגיע, עם הרגליים השרופות שלי...),
ואני יעלה את הנושא בקבוצה.
עד כמה שזה ישמע אולי רע שהחברים שלי ' חונקים' אותי וזאת רק ההרגשה שלי שזה ככה.
שאני צריכה קצת את עצמי לעצמי בשקט שלי בלי החברים מסביב.
מקווה לא לפגוע באף אחד כשאני יעלה את הנושא.
אבל כך או כך זה כן יפגע כי כאילו אני אגיד שאני מרגישה שאני מתרחקת מחברים כי אני מרגישה שזה טוב לי מדיי להיות איתם , ואני צריכה שוב את הלבד שלי.
ואז מה הם יחשבו?
שהנוכחות שלהם עושה לי רע?
שהם לא טובים לי?
שהם חונקים אותי?
אין לי דרך להגיד את הדברים בלי שזה אולי יפגע בהם.
אני תמיד ישירה בנושאים כאלה , ולא שמה לב שאני יכולה לפגוע באנשים עם הישירות הזאת,
אבל אני חייבת להגיד את זה ככה.
כי ככה אני מרגישה.
אני לא יכולה לזייף רגשות.
אז זהו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
