גרמו לכך שהדמעות בעינ לא איחרו להגיע, ופשוט עמדתי ובכיתי.
הרגשתי שזה היה רגע של שבירה.
שכול מה שקרה לי אתמול והיום פשוט שבר אותי,
ולא יכולתי יותר.
ראיתי שכבר השעה עשרה ל12 ויש לי עוד 4 סוסים (כשב12 וחצי הם כבר אוכלים).
ונמאס היה לי לחטוף מכות חשמל מהסוסים כול הזמן.
והמשכתי לבכות כי זה פשוט תסכל אותי וכאב לי ולא יכולתי לגעת ככה בסוסים.
אז בסוף עזרו לי ולקחו ממני שני סוסים, ואני טיפלתי בעוד שתיים (בסופו של דבר כדי להבריש בלי להתחשמל, הרטבתי את המברשת במים וזה עצר את ההתחשמלות בגוף הסוסים מסתבר).
ועדיין, הייתי פשוט עייפה ומותשת מהעבודה בחווה,
וגם מחר אני בחווה.
מחר למזלי זה יום קצר.
אני בחווה מ6 וחצי בבוקר עד 10 וחצי.
העבודה בחווה קשה ולא חשבתי שאני אשבר היום ואבכה.
בכיתי בגלל שלא הספקתי את כול הסוסים שלי, ושכול רגע חטפתי מכת חשמל (זץ חשמל סטטי) ונשבר לי שאני לא יכולה לטפל ככה בסוסים.
עכשיו אני בבית, ואני לא יודעת איך ארכב במצב המעורער הזה בערב.
אני אנוח קצת ואז אלך לרכב.
אני מקווה שמחר (בפעם האלף שאני בחווה כבר =.=) יהיה טוב יותר .
קשה לעבוד בחווה ולא לצפות שזה ישבור אותי מתישהו.
באמת לא חשבתי שזה יגיע.
כי אחרי אתמול, שהוכחתי לעצמי שאני יכולה...
הגעתי לחווה והחשמל והלחץ והעייפות של אתמול, שברו אותי.