היום המנחה ביקשה ממני במיוחד להגיע חצי שעה לפני המפגש (כי הטווס ביקש להקדים ולדבר איתי) והגעתי בערך ב17:15 לקבוצה, ובסוף הוא זה שאיחר! החצוף!
הוא זה שרצה להקדים כדי לדבר על המצב ביני לבינו, ואני עשיתי מאמצים כדי להקדים, והוא איחר בחצי שעה!!!
חצוף!!!
בכול אופן הוא עדיין לא מדבר איתי, ואפילו בקבוצה הוא לא הביט בי בכלל, לא דיבר איתי, לא הגיב לדברים שאמרתי, וגם ביציאה אחרי הקבוצה הוא התעלם ממני (עדיין פגוע ממני).
וכול השעה של הקבוצה לא דיברתי בכלל.
חצי שעה צחקתי (כי איכשהו המנחה גורם לי לצחוק) אז חצי שעה צחקתי ,
ואז התחלנו את המפגש.
ראיתי שאנשים בקבוצה מתחילים לדבר על נושאים חשובים, ואני הנחתי את עצמי בצד, והחלטתי לשתוק ולתת להם את הבמה כדי לדבר.
באיזשהו שלב רציתי גם לדבר על דברים שלי שגם היו חשובים, ולהגיד '' היי! גם אני כאן! תתייחסו גם אליי!!'', אבל לא היה לי נעים להתפרץ ולעצור אנשים באמצע שהם מדברים.
אז פשוט ישבתי שעה ושתקתי.
לא אמרתי מילה.
שעה שלמה ישבתי, שתקתי, והקשבתי לכול מה שכול אחד מחברי הקבוצה אמר.
רציתי לדבר גם ותהיתי אם המנחים יצליחו להגיע גם אליי, אבל הם לא הצליחו.
כולם בקבוצה דיברו על דברים שהציקו והפריעו להם, ורק אני לא דיברתי.
( שבוע שעבר דיברתי קודם אז אני מניחה שזה היה פייר שהיום אני אשתוק לא?)
הרי בקבוצה מלמדים לכבד את האחרים שמדברים ולהקשיב להם.
למרות שבשבילי זה נורא לשתוק במשך שעה ולא לדבר בכלל על מה שמפריע לי.
אני ממש שונאת לשתוק ולא לדבר בקבוצה.
הרי בשביל מה אני באה לקבוצה? כדי לדבר. כמו כולם.
אבל יש פעמיים שאני מרגישה שאני צריכה להניח את עצמי בצד כדי לתת את הבמה גם לשאר חברי הקבוצה.
וזה מה שעשיתי היום.
רציתי לדבר אבל העדפתי לשתוק.
כולם פשוט דיברו על דברים שהיו חשובים להם ואני רק ישבתי והקשבתי.
הייתי כמו צל שקט. רוח רפאים כזאת בצד שיושבת ומקשיבה.
אחרי הקבוצה יצאנו כולנו לבר בתל אביב ושם אכלנו ושתינו,
ואז אכלנו גלידה,
ואז סיימנו בעוד בר נחמד על הטיילת של תל אביב,
ולחברים בקבוצה אחרי המפגש כבר סיפרתי הכול.
דיברתי איתם על הרבה דברים בכול מיני נושאים (בין השאר גם על המקרה עם הטווס)
ועכשיו הוא עדיין כועס, אבל אני?
אני סיימתי להתעסק איתו!
מצידי שייכעס עד מחר! שייכעס עוד חודש!
לא אכפת לי!
אם הוא רוצה לדבר איתי, הוא מוזמן והוא יודע שהוא יכול להתקשר ולדבר איתי.
ואם הוא לא רוצה לדבר איתי?
לא צריך!
שלא יעשה לי טובות!
שלא יעשה לי טובה שהוא מדבר איתי בכלל!
אני לא מכריחה אף אחד לדבר איתי!
שיכעס כמה שהוא רוצה.
זה לא פותר את הבעיה.
זה אולי פתר בשבילו את הבעיה שהוא החליט לנתק קשר ולא לדבר איתי,
אבל מבחינתי העניין עדיין לא פתור.
ככה לא פותרים בעיות!
ככה הוא החליט, אז בסדר.
שלא ידבר איתי!
אני לא הולכת לרדוף אחריו ולהתחנן שידבר איתי!
ממש לא אכפת לי!
לא מזיז אפילו בקצת שהוא לא מדבר איתי!
אני אמשיך הלאה, ואני לא אתן לו מוטיבציה לראות שהכעס שלו משפיע עליי!
אני צריכה ממש לעבוד על זה של: לא לתת לרגשות של אחרים להשפיע עליי!
כי אם אנשים רואים שהרגש שלהם משפיע עליי, הם מנצלים את זה וזה נותן להם כוח עליי להשפיע עליי עוד יותר,
ואם הם יראו שהרגש שלהם לא משפיע עליי, הם יוותרו בסופו של דבר, וימשיכו הלאה גם.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
