my cold evil world!

עכשיו אני בכנות אומרת:

נמאס לי להיות תמימה!!!

נמאס לי שמנצלים את התמימות שלי!!!

נמאס לי שמנצלים אותי!!!

נמאס לי שמנצלים את אני הקטנה שבתוכי!!

נמאס לי מניצול התמימות הרגשית שלי באופן סופי!!

נמאס לי לבטוח ולהאמין באנשים!

אני כבר לא יודעת על מי לסמוך יותר...

האם כולם רק משחקים בי??

מעמידים פנים שהם חברים שלי ובעצם הם לא????

מנצלים את התמימות שלי,

מנצלים את הגוף שלי,

מנצלים את הלב שלי,

מנצלים את הרגשות שלי.

מנצלים את כול כולי!

ואני כמו טיפשה, מאמינה לכולם, ובסופו של דבר נפגעת.

~~~~

אני מתגעגעת לאזור האפל.

מתגעגעת לאפלה.

בעבר היא הייתה החברה הכי טובה שלי.

לא פגעה בי, שמרה והגנה עליי מהעולם האכזר הזה.

מאנשים רעים וחסרי לב ורגשות שרק מחפשים לנצל אותי ואת התמימות שלי.

ואני עזבתי אותה.

נטשתי אותה מאחור.

איזה מין חברה אני!?!? >.<''

למה נטשתי אותה מאחור????

עכשיו הלב והרגשות שלי חשופים בפני כולם,

וכולם מנצלים את זה לטובתם, ועושים בי מה שהם רוצים!

למה זה מגיע לי!?!?

למה אני צריכה לסבול שוב!?!?

כולם רוצים ממני משהו:

לנצל את התמימות שלי,

לנצל את הגוף שלי,

לנצל את הרגשות שלי,

לנצל אותי!!!!!

ואני?

אני לא רוצה כלום מאף אחד!

אני רק רוצה שאנשים יהיו בני אדם.

שפעם אחת, פעם אחת! מישהו יעז לקבל אותי כמו שאני בלי לרצות ממני משהו.

בלי לרצות לנצל משהו ממני (תמימות, גוף, ורגש).

זה כול כך קשה לבקש???

ביקשתי משהו מסובך מדיי???

~~~

אולי לא קיים האדם הזה שיוכל לקבל אותי כמו שאני בלי לרצות לנצל משהו ממני...

אני כבר לא יודעת.

אני חייבת להגן על עצמי שוב.

לבנות חומות חזקות יותר.

אני מרגישה שאני שוב נופלת עמוק למטה,

ולמעלה?

למעלה אף אחד לא מחכה לי.

מלמעלה אף אחד לא יזרוק חבל כדי לתפוס אותי לפני הנפילה הסופית.

אני נופלת,

נופלת,

נופלת,

נופלת,

נופלת,

והנפילה היא אין סופית...

הדרך למטה ארוכה מאוד...

מאוד ארוכה.

הפעם...

אין מי שיציל אותי.

אין מי באמת שיהיה שם בשבילי.

אני לבד.

לגמרי לבד.

~~~

התמימות הזאת...

התמימות הזאת שהורגת אותי,

התמימות הזאת שכולם אוהבים לנצל אותה,

מה יהיה איתי בסוף??

מה אני יעשה כדי לשמור על עצמי מאנשים רעים???

שום אור לא נראה בסוף המנהרה החשוכה הזאת...

אני לא רואה את הסוף ' הטוב' של כול הסיפור האפל והרע הזה שנקרא ' החיים שלי'.

זה מרגיש שכול החיים שלי הם שקר אחד גדול!

שאין לי באמת על מי לסמוך.

שאם אני טיפה נחמדה לאנשים,

הם מסתובבים ותוקעים לי סכין בגב.

לא באמת רוצים לעזור ולהיות חברים שלי.

~~~~

למה זה קורה לי???

מה אני עושה לא בסדר???

במה אני טועה עכשיו???

ואולי אני שוב צריכה להיות רעה ולהמשיך לחסום את הלב שלי כלפי אנשים??

~~~~

באפלה אף אחד לא היה יכול לפגוע בי.

הרי אי אפשר לפגוע באדם שבמילא כבר פגוע.

אי אפשר לשבור לב שכבר היה שבור מההתחלה.

אי אפשר לרסק נפש שכבר הייתה מרוסקת מההתחלה.

אי אפשר למוטט אדם שכבר מההתחלה היה ממוטט נפשית ורגשית.

במילים אחרות:

-

אני לא צריכה חברים!

אני לא צריכה לסמוך על אנשים!

לא צריכה לבטוח באנשים!

אני צריכה לאהוב את עצמי קודם כול.

לאהוב את האני הקטנה שבתוכי שנפגעת הכי הרבה מכול הסיפור הזה.

נפגעת ממני בעיקר.

היא פגועה ממני כי אני לא שומרת על עצמי.

אני נותנת לאנשים ' לעבור' עליי כאילו אני כלום.

כאילו אני לא שוות ערך לשום דבר.

ואני באמת נתתי לאנשים לנצל אותי.

את התמימות שלי.

את הגוף שלי.

את הרגשות שלי.

הייתי טיפשה והייתי תמימה,

ואני שונאת את זה!!

ונמאס לי מהמצב הזה!!!

נמאס לי שדורכים עלי וגורמים לי להרגיש רע עם עצמי!!!

~~~

אני חייבת להיות חזקה יותר!!

להגן על עצמי יותר טוב!!!

לשמור על התמימות, על הגוף ועל הרגש שלי מפני אנשים!

לשמור באלף עיניים בעיקר על אני הקטנה שבתוכי שסובלת.

~~~

משהו חייב להשתנות!!!

משהו פשוט חייב להשתנות!!!!!!!

אבל מאיפה מתחילים???

מה עושים קודם??

~~~~