שוב לא הייתי כאן יום שלם , ואני ממש מרגישה שבגלל הפייס (שאני נמצאת שם כול הזמן בגלל התיוגים והיציאות והסלפי) והיציאות עם החברים, אני ממש מזניחה את הבלוג.
ברמה כזאת שיום שלם אני לא פותחת את המחשב, ולא מעדכנת את הבלוג, (עושה הפסקה ליום שלם) ואז ביום שאחרי אני פותחת את המחשב, נכנסת, ומעדכנת את הבלוג במה שקרה כשלא הייתי כאן.
כאילו, מה נסגר איתי!?!?
הפייסבוק (שכול כך שנאתי בעבר) עכשיו השתלט עליי ואני שם יותר מאשר בבלוג, ואני באה לכאן רק כדי לעדכן ואז יום שלם אני לא מעדכנת.
בכול מקרה, הכאבים שלי מתחילים לעבור (אבל השכמות ואזור הכתף עדיין כואבים לי רצח).
והיום הלכתי לקבוצה (התלבטתי אם ללכת או לא אמרתי לעצמי - מה ינצח קודם- הכאבים או החברים?)
בסוף (בגלל שהחלומות שלי הציפו אותי בגעגועים לחברים שלי) לא נכנעתי לכאב, והלכתי ללקבוצה.
למרות שכאב לי.
אז לצחוק הרבה לא יצא לי.
כי כאב לי.
וגם המדריך לא הגיע.
אבל היה נחמד היום בקבוצה.
דיברנו קצת, לשם שינוי לא היו נושאים כבדים מדי.
אני סיפרתי על היום הרע שהיה לי בחווה ואיך זה השפיע על הגב שלי,
ושעשו לי מסאז וכול זה.
וגם שבשבת הרגשתי קצת לבד.
שרציתי שמישהו יתקשר או ישלח הודעה וישאל אותי מה קורה ומה שלומי.
כלומר, למה אני צריכה לרוץ לבכות לכולם שאני סובלת ושכואב לי כדי לקבל קצת יחס ותשומת לב??
אני לא שולחת בכוונה לאנשים הודעות כי אני לא רוצה ליפול עליהם או להעיק ולהציק.
אבל כן לפעמיים הייתי רוצה שאנשים בקבוצה ישאלו אותי מה קורה איתי.
זה לא יזיק.
בכול אופן אחרי הקבוצה, כרגיל, יצאנו לאכול ביחד,
ועשיתי כרגיל צ'ק אין במסעדה שאכלנו בה (בנדיקט ארוחות בוקר ברוטשילד) וגם עשינו סלפי קבוצתי והעליתי לפייס שלי וקיבלתי על התמונה 12 לייקים!!!( נקמה קטנה על התיוג והסלפי שידיד שלי עשה ביום רביעי בלעדיי).
ואחרי המסעדה, הלכנו ברגל ליפו לבית של ידידה של מישהו מהקבוצה,
והיינו אצלה קצת עם החתולה שלה.
ואז חזרנו כולנו הביתה.
וזה בעצם אוכל לי את כול היום.
אני יותר עם החברים, ועסוקה בפייס, ומזניחה לגמרי את הכתיבה והקריאה שלי,
ולגמרי שוכחת מהבלוג שלי.
כאילו, מה קורה לי!?
בהתחלה אני זוכרת שלא היינו יוצאים כמעט בכלל, (אפילו שגדלנו קצת) והייתי תמיד אחרי הקבוצה הולכת לים לנוח ולהירגע קצת,
ומדיי פעם היינו יוצאים לאכול באזור , והייתי חוזרת בסביבות 9 ומשהו בערב הביתה.
עכשיו פתאום הגיעו אנשים חדשים שאפשר לצאת ולבלות איתם,
ואנחנו כול יום ראשון אחרי הקבוצה, יוצאים ביחד לאכול בתל אביב, אוכלים, מסתובבים,
וחוזרים ב11 ומשהו בלילה הביתה.
זה מטורף!!!
וזה חתיכת שינוי שאני עברתי בקבוצה!
פעם זה פשוט לא היה.
לא הייתי יוצאת כול כך הרבה,
והייתי הולכת פשוט לים אחרי הקבוצה,
ועכשיו אנחנו גם ניפגשים באמצע השבוע ומבלים ביחד ,
אני כבר לא מצליחה לעקוב אחרי עצמי ואחרי כול מה שקורה לי בקבוצה.
זה מטורף!!
זה באמת מטורף!!
אני לא מכירה את עצמי באופן הזה.
מי שהייתי פעם גם היתה יוצאת הרבה ומבלה עם החברות שלה,
פעם בסרט, פעם מטיילות בקניון, פעם יושבות לאכול,
עכשיו זה טיפה שונה כי אנחנו כול הזמן יוצאים לאכול, כול הזמן!!!
רק אוכלים ואוכלים ומתייגים ואני עושה לעצמי סלפי כול הזמן,
זה כאילו שקיבלתי אני חדשה שפתאום יוצאת ומבלה ולא אכפת לה לאן, רק לצאת ולבלות איפשהו.
וזה כייף, לצאת ולבלות עם החברים.
ככה לפחות אני מרגישה שאני לא לבד.
שיש לי חברים וזה גם מעסיק את המחשבות שלי.
אז היה לי כייף בקבוצה, וביליתי עם החברים שלי בתל אביב ויפו,
וגם מחר אני אבלה איתם וסביר להניח שלא אהיה כאן כדי לספר על כך.
מה שנקרא ' רק קפצתי כדי לעדכן במצב שלי אחרי יום שלם שלא הייתי כאן'.
כי בכול זאת, עדיין יש לי בלוג שאני צריכה לתחזק ולפרוק בו דברים שעוברים עליי סו...
טוב לדעת שאני עדיין זוכרת שיש לי בלוג לנהל שאני יכולה לכתוב בו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
