my cold evil world!

העבודה בחווה היום הייתה בסדר גמור.

למרות שהרגשתי קצת הרבה עייפה , ועבדתי לאט יותר מהרגיל וטיפלתי לאט בשמונה סוסים.

לא עבדתי בלחץ או בהיסטריה.

עבדתי פשוט לאט ובנחת אבל לא מהר וביעילות.

עשיתי את העבודה אבל הרגשתי עייפה וכבדות בגוף.

סיימתי את כול האיכופים בשקט , וטיפלתי בכול הסוסים שלי ,

ועדיין...

חזרתי עייפה למרות שלא היה חם כול כך.

הרגשתי שוב שעליתי מהר מדיי ברכבת החיים שלי בארבעת הימים האחרונים, ועכשיו אני צריכה לרדת בה קצת למטה ולהיות עם עצמי.

אז להיות בחווה זה לגמרי בשביל עצמי, קצת להתרחק מחיי חברה עמוסים ולנוח מכול הבלאגן הזה.

הרגשתי שזה טוב לי להתרחק קצת מכולם ולהיות עם עצמי בחווה לשם שינוי.

וגם בראשון הבא אני עובדת חצי יום בחווה בבוקר בגלל שזה ערב חג ואני צריכה להיות שם הכי מוקדם שאני יכולה.

כבר בשמונה בבוקר מתחילים השיעורים  וזה אומר שאני צריכה לקום בערך בשש בבוקר.

בכול מקרה  למרות שהייתי קצת הרבה עייפה היום ,

הספקתי את כול הסוסים שלי ,

והגעתי הביתה בזמן.

תאמינו לי אפילו שאני מתכננת תוכניות  לשבוע, דברים לא צפויים קורים.

פתאום קורה משהו לא צפוי ואני פשוט זורמת עם זה.

אני ממש מרגישה שמיום חמישי בערך החיים שלי תפסו תאוצה , והם עלו ועלו ועלו,

והיום אני רוצה קצת לרדת למטה.

להפסיק לעלות בכזאת מהירות כלפי מעלה,

ולהיות קצת בשביל עצמי.

לא לשכוח לעצור לרגע, לרדת, לנשום, לזכור מי ומה אני, ואז להמשיך לעלות לאט יותר.

אני חושבת שבימים הבאים זה יקרה.

שהרכבת תאט קצת , והמהירות לא תהיה בשיא כמו בארבעת הימים האחרונים.

אז זנו.

עוד מעט שיעור כתיבה וזהו לעכשיו.