אז אבן אחת ענקית וכבדה מאוד ירדה לי מהלב- העבודה בחווה שכול כך רציתי לעבוד בה, כבר לא רוולנטית לי.
למה אתם שואלים?
הנה הסיבה:
אימא שלי דיברה עם האחראית שכבר מכירה אותי ואוהבת אותי מאוד, והיא בעצמה אמרה שהעבודה לא מתאימה לי.
ולמה שוב אתם שואלים?
הנה הסיבה:
הדרישות החדשות הן:
לעבוד כול יום אבל כול יום (כנראה שזה כולל את שישי גם) בחווה מ6 בבוקר ( כבר ב6 בבוקר להיות שם) עד 4 אחרי הצהריים, ולטפל- שימו לב- לא ב15 סוסים כמו שחשבתי בהתחלה אלה ב32 סוסים!!!!
ואין מצב לחצי משרה.
כול יום לקום זה אומר ב4 או רבע ל5 לפנות בוקר ( שעל זה אין בכלל על מה לדבר) ולהיות כבר ב6 בבוקר בחווה.
ואין מצב שאני מספיקה לטפל ב32 סוסים!
זה מעבר לגבול היכולת שלי.
וזה ממש לא מתאים לי.
ביום האחד שהייתי שם ( בשיא שלי ) הספקתי לטפל ב11 סוסים עד 12:45 בצהריים,
ותחשבו שצריך לאכף את כול ה32 סוסים האלה לשיעור ושחלקם כבר מתחילים ב1 וחצי לעבוד.
ופשוט אין מצב שזה כבר יתאים לי.
עם כול האהבה שלי לסוסים, ולאנשים שם,
זה כבר בהחלט לא מתאים לי, ומעבר לגבול היכולת שלי.
אפילו אם אני אגיע לחווה ב6 בבוקר אז עד 4 אני אספיק אולי גג 15 סוסים.
אין מצב שאני אספיק 32 סוסים.
זה פשוט יותר מדיי.
אני לא רובוט ואני לא עובדת מהר כול כך.
בקיצור, אני עכשיו בבעיה,
כי אני לא יודעת איזה עבודה תתאים לי,
וזה כבר להיכנס למקום חדש שאף אחד לא מכיר אותי ואת המגבלות שלי, וזה גם למצוא סביבה שיהיה לי נעים לעבוד בה.
בקיצור, אני צריכה לחשוב עם כולם לאט לאט איזה עבודה תתאים לי.
אולי לכם יהיו רעיונות,
זה גם יכול לעזור לי מאוד.
אני יעלה את הנושא בקבוצה וגם אמרתי את זה לפסיכולוגית שלי.
זה קצת מטריד אותי.
כי אני קצת מרגישה אבודה כרגע.
לכול עבודה שיציעו לי, אני אמצע את הקושי שאני לא יכולה להסתדר איתו.
שיפריע ויפחיד אותי לנסות לעבוד בו.
וזה מה שעוצר אותי.
שלכול עבודה אני אגיד לא.
זה לא מתאים לי.
זה לא יצליח.
אני בבעיה כרגע,
אבל אני לא רוצה לחפש בלחץ.
אני יעשה את זה לאט לאט עד שאני אמצע את העבודה שתתאים לי.