אז היום הינו 6 אנשים,
וידיד שלי, כרגיל, לא הספיק להגיע ( הוא הלך לחבר שלו, ואז היה לו דייט עם איזה מישהי פיליפינית).
בקיצור, הייתה לי הרגשה פנימית שהוא לא יצליח להגיע.
היו הרבה צחוקים בקבוצה, והמנחה חזרה היום.
אכלנו עוגה שע' הביא , ובירכנו אותו ברכות ליומולדת שלו ( לא כולם בירכו. רק חלק).
ובגדול, אחרי כול הצחוקים והשיגועים,
סיפרתי על מה שעברתי בחווה,
ושאני צריכה להיות גאה בעצמי כי הצלחתי לעבוד למרות שהמצב הנפשי שלי היה יחסית לא יציב,
ושלפעמיים מה שיכול לעזור לי לעבור ימים קשים כמו אתמול בלילה זה תקווה, הקשבה, תמיכה, אנשים שיקשיבו לי,
אבל הבעיה היא שברגעי משבר , אני לא מעזה להיכנע ולבקש עזרה.
אני מעדיפה לכאוב ולהתייסר ולבכות, מאשר לפנות לאנשים ולבקש עזרה.
אבל המנחה הציעה לי להחליף את המילה ' נשברת' במילה חיובית יותר ל ' מתמודדת'.
לא נשברתי והתפרקתי, שבעצם ככה התמודדתי עם המצב ולבד הצלחתי להתמודד עם המצב הנפשי שלי.
יצאתי מזה לבד, והצלחתי בסופו של דבר להוביל ולעשות את העבודה למרות שלא הייתי מאה אחוז.
מרוב עייפות וכאבים כבר קשה לי לזכור בקושי על מה דיברתי בקבוצה.
דיברנו גם על יציאה קבוצתית בעוד שבועיים ב17.7 ( של כול הקבוצה שלנו)
ועלו כול מיני רעיונות,
* אתם יכולים להציע גם רעיונות למקומות בילוי בתל אביב בשבילנו*
ובגדול אני פשוט שיתפתי בחוויות שלי היום מהחווה,
ומקווה שמחר אצליח להוביל בצורה טובה יותר מהיום.
שבקיצור מחר יהיה לי טוב יותר מהיום,
וביום שלישי יש לי יום חופשי.
יש קייטנות חוץ ורציתי להוביל אבל כבר יש 10 מובילים, אז אבוד לי.
לא נורא.
יום חופשי לנוח קצת לפני שממשיכים לעוד יומיים של עבודה קשה בחווה.
אחרי הקבוצה הלכתי קצת לים כדי להתאורר אבל לא ממש הצלחתי.
ידיד שלי התקשר אליי (בפעם השלישית היום) ושיגע ועיצבן אותי ברמות!!! אבל כרגיל, הלב שלי לא מסוגל לכעוס עליו לאורך זמן.
ואז היו הודעות בווצאפ של הקייטנה, ומשם המשכתי לשלוח הודעות לעוד כמה אנשים.
ועכשיו הראש שלי פשוט גמור מעייפות.
מחוק.
אני כבר לא רואה מה אני בקושי כותבת.
אז אני פורשת לישון.
מחר יום חדש של עבודה.
יהיה טוב!
נעבוד כמו שצריך.
עריכה:
הפוסט הזה היה אמור להיות מפגש 30 ולא 29,
אבל מכוון ששבוע שעבר לא עידכנתי בפוסט בגלל שלא היה לי מחשב,
אז אני נאלצת להפוך את המפגש הזה למפגש 29 והבא יהיה 30.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
