יש לי הרבה דברים על הראש + אני צריכה להסביר לכם משהו בקשר לפוסט הקודם.
אז ככה:
הולך להיות לי שבוע עמוס ביציאות, ואני רוצה לעשות לעצמי סדר מה הולך לקרות בכול יום.
אז נתחיל- השבוע שלי-
ראשון- אני צריכה לקום ב8 וחצי בבוקר ואז יש לי פסיכולוגית בבוקר, ואחרי הצהריים הקבוצה.
שני- אני קמה ב9 וחצי ואז הולכת לשיעור הכתיבה שלי ( ואולי אחרי זה לים. נראה כבר).
שלישי- אני צריכה לקום בערך ברבע ל7 בבוקר כי אני צריכה ללכת לסמינר מאחורי המסכה בבית ציוני אמריקה, ואני צריכה להיות שם ב9 וב9 וחצי מתחילים,
וזה סמינר של יום שלם מ9 בבוקר עד 17:00 אחרי הצהרים.
ורביעי- בבוקר בחווה ובערב אני רוכבת.
ואז חמישי ושישי יש לי מנוחה,
ושבת - נוסעים לבקר את האחיינים.
זה בעניין השבוע שלי.
בעניין מה שאני רוצה לדבר עליו בקבוצה מחר-
1. עניין העצמאות והמוניות (אם יש אירוע ואין אוטבוסים ומה הקבוצה חושבת על זה).
2. ועניין העבודה בחווה שהאחראית הציעה לי לבוא ולעבוד בחווה ( ומה הקבוצה חושבת על העניין הזה גם).
~~~
ועכשיו ההסבר לחלק ממכם שלא הבינו ( בתגובות) למה יש לי בעיה ופחד מלנסוע במוניות).
והדבר הזה קשור לעבר שלי-
תראו, בכול החיים שלי שאני חיה, יצא לי רק פעם אחת לנסוע במונית לבד.
(כמובן שנסיעות לחו''ל לטרמינל במונית לא נחשב כי לא הייתי לבד)
וזה קרה כשהיתי צעירה יותר בת 10 או 12 אני חושבת,
והיה לי שיעור אנגלית בתל אביב ואבא שלי לא יכול היה להחזיר אותי משם ונאלצתי לנסוע במונית.
ועכשיו, לא ידעתי שיש רחוב מאיר בעל הנס בתל אביב (גרתי בזמנו ברמת גן ברחוב מאיר בעל הנס)
אז המונית הגיעה , ואמרתי לנהג שאני רוצה שייקח אותי לרחוב מאיר בעל הנס 24.
ואז בזמנו לנהגים לא היה וויז וגי פי אס.
לנהג שהייתי איתו היה ספר גדול שבו היו כתובים כול הרחובות שהוא צריך להגיע אליהם.
אז אמרתי לו ' אני צריכה לרחוב מאיר בעל הנס 24'.
אז הוא נסע ובמקום לרחוב מאיר בעל הנס ברמת גן, הוא הביא אותי לרחוב מאיר בעל הנס בתל אביב.
ובאותו הרגע נבהלתי.
ונלחצתי, והתחלתי לבכות אני חושבת.
לא ידעתי אז בכלל שיש רחוב דומה בתל אביב (היתי ילדה אז ולא הכרתי ממש את תל אביב כמו שאני מכירה אותה היום).
אז הנהג כעס עליי ואמר לי ' למה לא אמרת לי שזה ברמת גן !? עכשיו בגללך אני צריך לחפש את הרחוב ברמת גן. את לא בסדר!'.
אני לא מחפשת אשמים בסיפור הזה (כי באמת לא ידעתי שיש רחוב כזה בתל אביב).
יצאתי מנקודת הנחה שיש רק רחוב אחד כזה ברמת גן ושהנהג ידע כבר מעצמו לאיפה לנסוע.
בכול מקרה, הוא הוציא את הספר הגדול שלו בעצבים , והתחיל לחפש את רחוב מאיר בעל הנס ברמת כן.
וכשהוא מצא, הוא התחיל לנסוע.
הוא כעס עליי ובצדק,
אבל הוא היה ממש לא נחמד אליי.
הייתי ילדה! מאיפה הייתי אמורה לדעת שיש רחוב כזה דומה בתל אביב!?
ומאז אותו יום הטראומה הקלה הזאת נשארה אצלי ובגלל זה אני מפחדת לנסוע במונית לבד.
מפחדת שאולי הנהג ערבי והוא יחטוף אותי או ישלוף סכין וידקור אותי,
או שהוא יתבלבל בדרך , ואני לא אגיע לאן שאני צריכה.
( למרות שהיום כבר לנהגים יש וויז, וגי פי אס)
אני עדיין לא סומכת עליהם שיביאו אותי לאן שאני צריכה,
ועכשיו, מסתבר שיש רחוב אל רואי (ברחוב שבו אני גרה ברמת גן) 28 גם בתל אביב (ואני ראיתי את הרחוב הזה).
אז פחדתי שאם יעלה למונית ואגיד לנהג ' אני צריכה לרחוב אלרואי 28 ' , הוא ייקח אותי לרחוב אל רואי 28 בתל אביב ולא ברמת גן.
אז ההורים שלי אמרו שאני צריכה להגיד לנהג שייקח אותי לרחוב אלרואי 28 ברמת גן, הוא ירשום את הכתובת וייקח אותי ישר לשם ( במידה ואני בתל אביב ונקלעת למצב שאני בלי אוטבוסים).
ועדיין...
גם אם אני יעשה את זה, זה עדיין מפחיד.
אני עדיין מעדיפה אוטובוס על פני לנסוע לבד במונית ולסמוך על הנהג שייקח אותי לאן שאני צריכה.
אז זהו.
מקווה שההסבר הזה סיפק לכם את התשובה הרצויה ללמה אני מפחדת לנסוע במוניות לבד מתל אביב לרמת גן או לכול מקום אחר.
הטראמה הזאת פשוט נשארה לי מהעבר שלי כשהייתי ילדה,
ונכון שזה עבר,
והיום אני בוגרת יותר ומבינה שאני צריכה להגיד לנהג שיקח אותי לרחוב המסוים הזה ברמת גן ולא בתל אביב ,
ועדיין...זה פשוט נשאר,
ואני פשוט אתפלל עמוק בתוך הלב שלי שהנהג אכן יביא אותי לכתובת הרצויה ולא יתבלבל בדרך.
ובנתיים אני מקווה שלא אצטרך לעלות על מוניות בשנה הקרובה,
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
