שכחתי היום לגמרי שהיום זה מצעד הגאווה בתל אביב, וכשהלכתי בבוקר לסדנת כתיבה שעסקה בנושא יחסים, שכחתי לגמרי שהרחובות שבהם הקו שלי יעבור, יחסמו ולא תהיה לי שום דרך לחזור הביתה.
אז כשסיימתי את הסדנה, הלכתי לכוון הקו שלי, ובדרך ראיתי את כול הגברים ההומואים שצעקו בגאווה 'איזה כייף להיות הומו!'.
ואני הלכתי לידם וחייכתי.
כי הרגשתי שונה בדיוק כמוהם, ושאין לי מה להתבייש בעצמי, כי אני שונה ומיוחדת בדיוק כמוהם.
גם הומואים הם אנשים מיוחדים, ולא צריך להרגיש רע להיות אחד כזה.
אז היו גברים שהלכו בלי חולצות, ולסביות שהתאפרו והלכו בחצאיות,
וכול הטרנס'גאנדרים שהתאפרו באיפור המיוחד והכבד שלהם, ונעלו את הנעליים המיוחדות שלהם,
זה היה מגניב דווקא.
קצת פחדתי וקצת התרגשתי.
בכול אופן, לעלות על קו 63 או 39 לא יכולתי כי חסמו את הרחובות והם לא יכלו לעבור ברחוב קינג גור'ג כמו שתמיד הם עושים.
אז לא נכנסתי ישר ללחץ ופאניקה (זה כן היה סיוט כי הייתי תקועה בתל אביב בלי יכולת לחזור הביתה).
אז למזלי מצאתי 3 נשים שגם היו צריכות לעלות על קו 63 כדי להגיע לרחוב מסוים, וחשבנו ביחד מה לעשות.
בסוף, שאלנו מישהו והוא אמר שאפשר לרדת לרחוב החשמונאים כדי לקחת את הקו,
אבל אני הלכתי איתן בכול בתל אביב כמעט (והיה חם וקצת קשה, לא בכיתי כי לא נעים לבכות ולהתפרק ליד אנשים זרים)
ובסופו של דבר הגענו לרחוב מנחם בגין ( האזור של קניון עזיראלי) ושם כבר אותן נשים עלו על קו 60 ונסעו משם, ואני נשארתי באזור לבדי בלי אף אחד,
ובלי יכולת לחזור הביתה.
התקשרתי מיד לאימא שלי , והיא אמרה לי לעצור מונית , לעלות עליה ולנסוע הביתה.
עכשיו, אני מפחדת לעלות על מונית.
מעולם לא נסעתי במוניות הביתה או לשום מקום אחר,
וגם לא היה עליי כסף.
הם אמרו לי ' תעלי על מונית , וכשתגיעי הביתה, נרד להביא לנהג כסף', ואני התנגדתי בתוקף.
לא רציתי לעשות את זה.
כי הייתי באמצע תל אביב, באמצע כביש ראשי, ואין סיכוי שהייתי יורדת ועוצרת מונית ועולה עליה הביתה.
פשוט אין סיכוי!!!!
והרגשתי שהם פשוט לא עוזרים לי!
במקום לצאת מהבית ולבוא ולקחת אותי, הם בעצם במילים אחרות אומרים לי 'את כבר ילדה גדולה בת 23, תסתדרי לבד'.
וזה פגע בי.
כי אני באמצע תל אביב, וכן, רציתי שהם יצאו מהבית ויבואו לאסוף אותי,
אבל במקום הם אומרים לי לעצור מונית, לנסוע איתה הביתה.
בשלב הזה נכנסתי ללחץ, וכבר הייתי עייפה,
אז פשוט התפרקתי והתחלתי לבכות.
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי והיה לי ממש חם.
ולא ידעתי איך אני הולכת לחזור הביתה מתל אביב.
בסופו של דבר ראיתי באופק את קו 63 אבל לא הייתי בטוחה.
אז שאלתי את אימא שלי עם קו 63 עובר בקניון עזיראלי ,
אז היא אמרה לי שכן. שהקו עובר שם.
אני פשוט לא ידעתי באיזה מסלול חלופי הקו עובר במקום קינג גורג' , חשבתי גם שהקו לא יסע בכלל היום בגלל מצעד הגאווה,
אז בסוף ניגבתי את הפנים, התאפסתי על עצמי, והתחלתי ללכת לכוון התחנה,
ובאמת קו 63 הגיע לשם,
וברגע שהוא הגיע,
מיד עליתי עליו ונסעתי הביתה.
ועכשיו אני בבית.
אבל תשמעו זה היה סיוט!
לא הייתה לי שום דרך לחזור הביתה!
כול הכבישים היו חסומים בגלל המצעד הזה.
ואם לא הייתי הולכת עם הנשים האלה עד לקניון,
סביר להניח שלא הייתי יודעת שקו 63 עובר בקניון,
וגם אם הייתי יודעת, הייתי צריכה ללכת חצי שעה או יותר ברגל כדי להגיע לעזיראלי.
ובכול מקרה, הלכנו חצי שעה בערך עד לאזור של הקניון,
והן עלו על קו 60 ,
ואני בכיתי והתפרקתי , עד שהתקשרתי לאימא שלי והבנתי שקו 63 עובר באזור של הקניון.
כאן כבר הייתה לי הקלה שאני לא צריכה לתפוס מונית ולשלם לה ולחזור איתה הביתה.
אז זהו.
זה היה חתיכת סיוט היום הזה מסיום הסדנה ועד עכשיו.
אבל בסופו של דבר הגעתי הביתה ואני בסדר.
קצת בסערה פנימית עם עצמי אבל זה יעבור.
אני אהיה בסדר עד הערב.
הלכתי לנוח קצת.
הייתי כאן.
ושכחתי לציין שהיום זה עוד דבר לא צפוי שקרה!
כאילו לא מספיק כול השבוע ההזוי והמוזר והלא צפוי שאני עוברת,
אז גם היום קרה דבר לא צפוי שהפתיע אותי, והייתי צריכה להתמודד איתו.
אם אתמול הייתה לי סוג של הקלה ורגיעה, אני קוראת לזה ' השקט שלפני הסערה',
וזה היה ממש כך!
כי הבוקר היה לי התרגשות ופחד בגלל מצעד הגאווה,
ובצהריים היה לי יאוש ותסכול ופחד מאיך אני חוזרת הביתה בלי אוטובוס מפאקינג אמצע תל אביב!!!
כי אני לגמרי שכחתי שקינג גורג' יהיה חסום בגלל מצעד הגאווה, ושקו 63 לא יוכל לעבור משם ואני אהיה תקועה.
אז הייתי צריכה להתמודד עם עוד משהו לא צפוי,
מעניין מה יקרה מחר שיהיה לא צפוי...
ובכנות?
נמאס לי!
נמאס לי מהשבוע הלא צפוי הזה שקורים בו דברים לא צפויים!
נמאס לי!
פשוט נמאס!
למה לא יכול להיות לי שבוע נורמאלי רגוע ושקט בלי הפתעות!?
אבל משום מה יש לי הרגשה ששבוע הבא (שגם יהיה לי עמוס מאוד מראשון עד רביעי) יחזור להיות נורמאלי והכול יתנהל כמו שצריך להיות.
תמיד זה ככה.
קודם יש טירוף (שבוע של טירוף)
ואחרי זה מגיע השבוע שבו קורים דברים לא צפויים,
ולבסוף, הכול חוזר להתנהל כמו שאמור להיות , ולא קורים דברים לא צפויים.
תמיד אצלי זה ככה.
זה הסדר שבו דברים מתנהלים אצלי:
טירוף,
דברים לא צפויים קורים,
ובסוף רגיעה וחזרה נורמאלית לשגרה.
אז אחרי שהשבוע הזה יסתיים,
אני מקווה לחזור לשגרה נורמאלית שבה דברים מתנהלים כמו שהם אמורים להיות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
