אני מרגישה שאין לי כוח לזוז ושרק בא לי לעצום עיניים וליפול לתרדמת ארוכה מאוד.
הרכיבה הייתה בסדר גמור.
חוץ מזה שהלב שלי לא הפסיק לפעום ולדפוק כול השיעור.
הרגשתי שזה משפיע קצת על הגוף שלי אבל ניסיתי להישאר בשליטה והיה בסדר.
המדריך שלי אמר שהייתה לי רכיבה מאוד טובה היום.
ואולי כמו שרן אמר (ואיכשהו כולם מסכימים איתו) שאני לא צריכה לנתח את המצב/ החרדה/ דפיקות לב/ ולנסות להבין למה אני מרגישה ככה.
אלה פשוט לתת לזה להיות וזה יעבור מעצמו.
אז זה מה שאני מנסה לעשות.
לתת לדפיקות לב להיות, ולתת להן לעבור מעצמן ולא להיבהל מזה.
ובגדול אני פשוט עייפה מכול בלינה אפשרית.
ומחר בבוקר אני נפגשת בעזריאלי עם עידן ויונתן ,זה בטח יהיה מפגש רגוע כזה אז יהיה בסדר.
טוב אני עפתי לנוח קצת.
עד הפוסט למחר אחרי המפגש.
הייתי כאן.
אני שמה את השיר הזה בכוונה כי זה השיר ששמענו אתמול בדרך חזרה הביתה, ואני לא יודעת עד כמה משמעות יש לרן כלפיי מהשיר הזה, אבל אני כן יודעת שזה איפשהו (המילים של השיר לפחות) יושבות לו בתת מודע, אז אני שמחה :)
זה גם מתאים לי השיר הזה , ואני שומעת אותו בלי הפסקה 3:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
