בימים האחרונים אני מרגישה שעליתי על סוג של רכבת דוהרת שאני לא מצליחה לעצור.
היא נוסעת ונוסעת, מתעגלת, מתהפכת, מסתובבת, נוסעת לכול ובכול הכיוונים, ואני לא מצליחה לעצור אותה.
לא יכולה לרדת ממנה.
אני לא יודעת איך עוצרים אותה!
הכול מסתחרר לי, קורה מהר מדיי מה שנקרא.
ואני לא מצליחה לעצור רגע, לנשום, ולהבין מה קורה איתי.
מה אני מרגישה, מה אני חושבת, מה עובר לי בגוף.
אני מרגישה שאני מותשת , ממש מותשת מריגושים, רגשות, מחשבות, ותחושות גוף.
נמאס לי מהכול ואני פשוט לא יכולה לעצור!
לא יכולה!
ואני כבר לא יודעת מה אני מעדיפה יותר- את העולם האפל נטול החיים והריגושים והחיזורים שהיה לי או את העולם החדש והמואר שלי שמלא בריגושים, בחיים, בחיזורים, באנרגיות, בטירוף, ובכול דבר טוב אפשרי??
בעולם האפל יכולתי לעמוד בקצב של עצמי. יכולתי לקבוע את הקצב.
אף אחד לא קבע בשבילי את הקצב.
בעולם החדש , המואר והמסעיר שלי, כך מסתבר, אני לא יכולה לעמוד בקצב של עצמי, אני מתקשה לקבוע את הקצב.
כולם קובעים את הקצב בשבילי ואני פשוט לא מצליחה לעצור.
אני רוצה את הכול מהכול ואני מסתבכת.
מסתבכת נפשית, ריגשית, גופנית, ואני מותשת.
פשוט מותשת.
אין לי כוח יותר.
עליתי לגבעה שלי ושל רן כדי לסדר את הראש ולחשוב קצת על כול מה שקורה לי איתו ועם יונתן.
חשבתי שזה יעזור, שאצליח למצוא פתרון,
אבל חזרתי מבולבלת עוד יותר.
לא הגעתי לפתרון ולא מצאתי תשובה.
אני פשוט לא יודעת מה לעשות.
אם אהיה עם יונתן לא אוכל להיות עם רן.
ואם אהיה עם רן , זה יהיה מעולה אבל יונתן יפגע.
יהיה מאוכזב.
אני אאכזב ואפגע בו.
ואני לא רוצה לפגוע בו.
אני רוצה את רן ואת יונתן כידידים טובים שלי.
זה כול מה שאני רוצה.
אני מרגישה שלעולם אבל לעולם לא אוכל להחליט עם מי מהם אני רוצה להיות.
אני אדם חופשי.
פרא חופשית.
אני לא יכולה להיות החברה ובת הזוג של יונתן,
ואני גם לא רוצה להיות החברה ובת הזוג של רן בעתיד.
אני מרגישה שאני לא יכולה לבחור ביניהם.
אני לא אהיה מסוגלת לעשות את זה.
פשוט לא!
אני לא אהיה מסוגלת להיות עם אחד ולפגוע באחר.
להיות עם אחד מהם ולאכזב את השני.
זה יהרוג אותי.
זאת הסיבה שאני לא ממהרת להכניס את עצמי למערכת יחסים רצינית וזוגיות.
בדיוק מהסיבה הזאת שאני לעולם לא אוכל לקבל החלטה עם מי מהם להיות.
עם מי מהם אני רוצה להיות.
אני רוצה שיהיו לי כמה שיותר ידידים וחברים טובים,
אבל אני לא חושבת (וגם אם טוב לי איתם ובחברתם) שאני אוכל לבחור באחד מהם.
פשוט לא!
הם נהדרים ומקסימים וכייף לי איתם כחברים טובים ליציאות ולבילויים ולצחוקים ולשיתופים בכול מיני מחשבות ורגשות.
אבל מעבר לזה...
אני לא אוכל לתת להם מעבר לזה.
בעיקר לא ליונתן שמחפש עכשיו זוגיות וקרבה למישהי.
וזאת הסכנה.
כי גם אם אהיה עם יונתן בזוגיות ולא משנה שהוא ייתן לי חופש, מרחב וספייס, אני עדיין אהיה איתו , ואני לא אוכל להיות עם בנים אחרים (לא אוכל להיות עם רן לצורך העניין).
כלומר ברמה כזאת שאני אפילו לא אוכל לחבק אותו כי יונתן יקנא.
אם אהיה עם יונתן הוא לא ירצה שאני אתחבק ואתנשק עם בנים אחרים מין הסתם.
אבל ברצינות- אני לא בטוחה שאני מוכנה נפשית להיכנס ולנסות ולבדוק מערכת יחסים עם יונתן.
זה גדול עליי בכמה וכמה מידות.
אני מבינה את הצורך שלו ואת הרצון בזוגיות ובקרבה ואני ורן דיי הגענו להבנה שיונתן נדלק עליי.
וזאת בעיה.
עם יונתן (כשנפגשנו ביום חמישי בקניון) הרגשתי שהיה לי ריגוש קטן בלב,
ועם רן יש לי שקט נפשי, הגנה וביטחון שאני צריכה.
וזה מבלבל, מבלבל מאוד ואני פשוט לא יודעת מה לעשות.
ברצינות שאני ממש לא יודעת.
אין לי שמץ של מושג מה לעשות.
הרכבת דוהרת ודוהרת ואני לא מצליחה לעצור ולרדת ממנה.
אפילו התת מודע שלי התייאש מכול עניין הרגשות והמחשבות על רן ויונתן שהוא גרם לי לחלום שאני לסבית ושיש לי חברה ולא חבר.
שאולי עדיף לי להיות עם המין הנשי (שזה קל יותר) מאשר להסתבך רגשית ונפשית ופיזית עם הבנים.
איכשהו, תמיד כשיש לי ענייני בנים לא פתורים, אני חולמת שאני עוברת צד והופכת להיות לסבית ואז יש לי חברה ואני יוצאת עם חברה כבת זוג ואני איתה ואני לא עם בנים שרק מסבכים לי את החיים.
וזה לא החלום הלסבי הראשון שלי.
זאת לא הפעם הראשונה שיש לי חלום כזה.
אולי התת מודע שלי שוקל ברצינות שאני אעבור צד, לצד הנשי ואעזוב את הבנים המעצבנים בצד.
כך או אחרת אני פשוט תקועה במצב הדפוק הזה ששוב שני בנים נמשכים אלי ורוצים אותי, ואני תקועה באמצע, ולא יודעת מה לעשות ומה להחליט.
שורה תחתונה-
איך עוצרים את הרכבת הדוהרת שנקראת החיים שלי???????
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
