מתוך המשפט הזה ( ואני באמת הולכת להישאר בבית 5 ימים בדגש על זה שאני אחשוב הרבה אם ללכת לקבוצה ביום ראשון או לא בגלל מה שקרה בראשון בקבוצה, ואני חושבת שאחרי עשרה מפגשים, אני יכולה להרשות לעצמי לא להגיע פעם אחת לקבוצה).
יצא לי הסיפור הבא שכנראה יהיה לו המשך.
קראתי לו 5 ימים.
5 ימים- היום הראשון בבית
הבחורה שלי החליטה להסתגר בבית 5 ימים מהסיבות הלא נכונות ,
ומהסיבות הכי מטופשות שיש.
כשהסתכלתי לה ישירות בעיניים , הייתי המום. בשוק.
הבחורה שלי כזאת מפונקת אבל אם זאת אני אוהב אותה מאוד , ואני לא מתכוון להתווכח איתה על הסיבות
שבגללן החליטה להישאר בבית 5 ימים.
אבל אם כבר התעניינתם, ושאלתם, והסקרנות הרגה אתכם, אז הנה
שתי הסיבות לפינוק שלה , לא לצאת החוצה מהבית 5 ימים:
אחד- מחזור
ושתיים- קור וגשם.
ניסיתי המון פעמיים להסביר לה שמחזור זה לא מחלה.
כולם יוצאים מהבית במצב כזה, ולא משנה אם זה בילוי או
לעבודה (לעבודה זה חובה, על בילוי אפשר לוותר ובכול זאת... אתם מבינים).
ובקשר למזג האוויר... הסברתי לה שאנחנו נהיה במקום סגור ולא
בחוץ, והיא יכולה להתלבש חם וזה יהיה בסדר.
אבל לא. אני מדבר לקירות אטומים שלא מקשיבים.
אי אפשר לדבר איתה.
הטעונים שלה הם תמיד אותו הדבר ' קר לי ואין שום סיכוי שאני
יוצאת החוצה בקור הזה! השתגעת לגמרי!'.
והטיעון השני ' אתה לא מבין שאני לא אוהבת לצאת כשאני
במחזור!? אני מעדיפה להישאר בבית, במיטה , מתחת לפוך החם ולסבול בשקט' והיא מסיימת
את זה בון עוקצני וקר.
כשהיא במחזור, אין עם מי לדבר.
היא עצבנית ולא מוכנה להקשיב , ובמצב כזה היא מכינה לי
רשימה של דברים שהיא רוצה שאקנה לה לאכול.
אני קורה לזה ' הפינוקים האסורים'.
בשבילה הם לא אסורים, כי יש לה גוף של נסיכה שלא מעלה גרם
אחד של שומן , אבל בשבילי הם אסורים בגלל שהם מלאים בסוכר ומשמינים מאוד ולא
בריאים.
מעניין אם היום הרשימה תהיה שונה.
אם היא תרצה לאכול
משהו אחר, בריא יותר מהמתוקים
האסורים שלה.
אני ניגש בזהירות לדלת חדרה, דופק קלות, וכשהיא לא מגיבה,
אני פותח בעדינות את הדלת ונכנס לחדר שלה.
אני רואה שהיא עטופה בשמיכה העבה שלה, מכורבלת לצד שמאל כמו
גורה קטנה וחמודה.
אני אוהב לראות
אותה ישנה. זה מרגיע אותי. גורם לי לחייך. לשלווה פנימית עם עצמי.
לכוח ועוצמה שאני שומר רק לה.
אני מתחיל לחפש את הרשימה שהיא הכינה לי '' סושי...'' אני
שומע לפתע קול קטן מצייץ לו מתחת לשמיכה העבה.
'' מה?'' אני שואל, את מי? אני לא יודע, בזמן שאני ממשיך
לחפש את הרשימה.
'' סושי...'' שוב
הקול הזה.
סושי?
'' מה?'' אני חוזר על השאלה שלי ומתחיל להיות מוטרד.
אני יודע שהיא אוהבת סושי, אבל מכול המאכלים הבריאים שאפשר
לאכול, היא רוצה דווקא סושי? ועוד בחורף? לא שיש לי בעיה עם זה כן? אבל סושי... ?
חשבתי שהיא תרצה משהו חם וטעים לאכול.
או שהיא רק חולמת שהיא אוכלת סושי , וכשהיא תתעורר היא תרצה
קרואסונים עם שוקולד, עוגיות, הפוך עם סויה, חתיכה מעוגת פאי תפוחים טבעוני...
טוב. התייאשתי. אני לא מוצא את הרשימה הארורה בשום מקום.
אולי היא באמת רוצה סושי...
אני עומד לידה, מניח את מרפקי על עדן החלון, נושף אדים
החוצה כמו זאב מיילל, מסתכל ובוהה על מזג האוויר המקפיא עצמות בחוץ .
אני יכול להבין למה היא מעדיפה להישאר בבית. הקור הזה בהחלט
מקפיא עצמות. שמונה מעלות בחוץ ויורד גשם וממש קר.
לא יום מתאים לבילויים בחוץ.
אולי באמת עדיף שנחכה ונישאר בבית ביחד, אחד עם השנייה.
זה יהיה נחמד.
אני שם לב שהיא מתהפכת על צידה , ועיניה החומות סוף סוף
נפקחות אליי '' צהריים טובים נסיכה שלי'' אני לוחש לה ומחייך.
אני אוהב שהעיניים הקטנות האלה, מלאות חום ואהבה, נפקחות ומביטות
בי ככה.
הלב שלי מחסיר פעימה , וחום האהבה שלה שניבט אליי מהעיניים
החומות שלה, ממלא את כול גופי ומחמם את הלב
שלי.
מעולם לא אהבתי ככה מישהי בעבר.
היא הראשונה שאני מרגיש ככה כשהיא מביטה אליי ברגע שהיא
מתעוררת.
זאת הגשה קסומה ומרגיעה.
'' כבר בוקר?'' היא ממלמלת בקושי.
אני צוחק '' כבר צהריים מליסה. הגיע זמן לקום'' .
ומוסיף '' דרך אגב, איפה הרשימה שלך? את לא רעבה לפינוקים
האסורים שלך?'' וקורץ לה.
היא שונאת שאני עושה לה את זה.
היא חושבת שהפינוקים האלה טובים לה.
'' הם לא אסורים!'' היא רוטנת ומכסה את ראשה בשמיכה. מתקפלת
לכדור בתוך הפוך שלה.
'' בסדר'' אני אומר '' איפה הרשימה?''.
'' לא הכנתי'' היא אומרת בשקט ומוציאה שוב את ראשה. מציצה
אליי במבט חצי עייף חצי שובב.
'' אז מה את רוצה לאכול?'' אני שואל אותה.
'' סושי'' היא אומרת בהחלטיות.
אז היא לא רק חלמה את זה? היא באמת רוצה לאכול סושי?
'' סושי? חשבתי שרק חלמת את זה...'' אני מופתע ולא מופתע.
היא מחייכת וצוחקת קלות '' אם חלמתי על סושי , כנראה שאני
באמת רוצה סושי''.
היא כזאת חמודה ושובבה כשהיא צוחקת על דברים כאלה.
יש משהו שליו ושקט בחיוכים ובצחוקים שלה.
משהו שמרגיע מאוד, שאומר לי שהכול בסדר ואין שום מקום
לדאגה.
לא יכולתי לבקש יותר טוב ממנה.
' מה קרה לקרואסונים, לעוגיות, לעוגות, לקפה עם החלב סויה?
לא בא לך לאכול אותם היום?'' אני שואל
ומחייך אליה בחזרה.
החיוך שלה נעלם בחיוך של כאב, ולרגע היא עוצמת עיניים חזק
'' לא מתחשק לי היום מתוק. זה לא טוב לכאבי מחזור וזה יכול לגרום לי להשמין. אני
מעדיפה סושי צמחוני. זה פחות נורא מהמתוקים המותרים שלי''.
כשהיא אומרת ' מתוקים מותרים' , אני לא יכול שלא לצחוק
ולחייך.
היא יודעת שבשבילי הם אסורים אבל בשבילה הם, כמו שהיא אמרה-
מותרים.
'' אין לך סיכוי להשמין! את אוכלת כול כך הרבה ולא משמינה ,
שמה הסיכוי שבמחזור תשמיני?'' ולרגע אני מרגיש רע שאמרתי את זה.
היא בטח תחשוב שאני מזלזל בה ויורד על איך שהיא נראית.
אבל היא ממש לא שמנה! אלוהים חנן אותה בגוף כזה , שלא משנה
היא תאכל, היא בחיים לא תשמין.
וגם אם היא תעלה קצת
במשקל, זה לא נורא.
אוהב אותה בכול מצב.
הגוף שלה לא חשוב לי.
חשובה לי האהבה העצומה שלי אליה ,
והעובדה שיש לה אישיות ממגנטת ואופי שובבי ועליז, למרות
שהיא אוהבת לפעמיים להיות מפונקת ולעשות
דרמות מדברים שגרתיים כמו מחזור ומזג אוויר אבל יודעים מה? זה בסדר.
אני לא מתלונן.
לא כול הנשים אוהבות לתפקד במחזור או לצאת לבלות בשמונה מעלות בחוץ כשיורד גשם וקר.
ומליסה היא אחת מהן וזה בסדר גמור.
אני מכבד את הרצונות שלה.
היא עושה מה שטוב לה ואני עושה מה שטוב לה.
ואם היא רוצה היום לאכול סושי, אני אזמין לה סושי.
היא מביטה בי במבט עוקצני '' מצטער אהובתי. לא התכוונתי
לפגוע ברגשות שלך''.
ומרגיש דקירה קטנה בלב שלי.
'' תפצה אותי בסושי ואז אולי אשקול אם לסלוח לך על האמירה
המגעילה הזאת'' היא אומרת והקול שלה דוקר וצובט אותי מבפנים. פוצע את הלב שלי.
איך רגע נעים אחד הפך בשנייה לרגע לא נעים וקריר ממשהו אחד
שאמרתי בלי כוונה? זה קורה לי לפעמיים שאני אומר משהו בלי לחשוב וזה פוגע במישהו
אחר.
אני כזה דפוק לפעמיים.
מזלי שזה לא מה
שיגרום לה לזרוק אותי.
יש דברים גרועים יותר מפגיעה באגו של איך בן אדם נראה כמו
בגידות, סודות, שקרים, לא חסר.
'' בסדר'' אני אומר לה בזהירות '' אזמין לך סושי צמחוני כמו
שאת רוצה''.
והיא מסתובבת
בחזרה לצד שמאל, מתכרבלת בתוך
השמיכה, ושוקעת לתוך השינה הנעימה שלה.
מתעלמת ממני.
מותר לה. זה בסדר.
אמרתי משהו לא במקום ואני אפצה אותה על זה.
אני יוצא מהחדר שלה, סוגר את הדלת, והולך להזמין לנו סושי.
המשך יבוא...
~~~~~~~~~~~~~~
ואגב, באמת בא לי סושי אבל הזמנו אוכל סיני, ואני במחזור ואני שונאת לצאת החוצה בגשם ובקור המקפיא.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
