my cold evil world!

קורבן אהבה

'' אל תגיד שאתה אוהב אותי!'' היא צעקה לעברו ושלחה את שתי ידיה  הארוכות קדימה  כדי להשתיק אותו.

לסתום לו את הפה.

שיפסיק לדבר שטויות.

'' למה לא?'' הוא שאל וניסה להתקרב כדי לעטוף אותה לחיבוק חם.

'' ככה! אל תתקרב!'' האימה גברה עליה והיא התרחקה ממנו עד שנדבקה לקיר הלבן.

'' אני לא מבין מה הבעיה'' הוא אמר בתמימות וניסה שוב להתקרב אליה.

'' אני לא רוצה שתגיד לי שאתה אוהב אותי'' התחננה בפניו בקול רועד, ודמעות חונקות את גרונה ואת עיניה החומות.

מאיימות להציף את עיניה בנהר זורם של דמעות צורבות.

'' למה לא?'' הוא חזר שוב על השאלה שלו.

מאבד אותה. לא מבין אותה. מתחיל להישבר מולה.

'' אני לא יכולה להתמודד עם העובדה שמישהו אוהב אותי! פשוט לא יכולה!'' צעקה והניחה בפראות את ידיה לצידי ראשה. מאבדת עשתונות.

רוצה לברוח. להעלם מהרגע הנוראי והזוועתי הזה.

רק  לא לשמוע אותו אומר לה  שהוא אוהב אותה.

היא לא מסוגלת לסבול את זה.

לא יכולה להתמודד עם זה.

לא יכולה להכיל בתוכה מילים יקרות מפז עשויות זהב טהור.

'' למה את לא יכולה?'' הוא שאל וניסה להבין אותה. רוצה לשמור אותה קרוב אליו.

'' כי אהבה היא פשע! אני קורבן של אהבה! היא כואבת מדיי! מפחידה! מבעיתה! היא חונקת אותי! מרעילה אותי! אני לא רוצה אותה יותר!'' היא נשברה, התמוטטה, קרסה על רגליה, הדמעות פרצו מעיניה בסערה, והיא התחפרה בתוך עצמה.

נקרעת  לגזרים.

הלב שלה נשבר. התרסק.

היא לא  יכלה יותר לשמור את זה בבטן והכול התפרץ בסערה אחת סוערת מאוד.

הוא הביט בה נשברת, מתרסקת, קורסת על רגליה , ומיהר להתקרב ולחבק אותה חזק חזק.

לעטוף אותה בחום ואהבה.

להראות לה שאין לה ממה לפחד.

שאהבה היא טובה. טהורה. לא מפחידה ולא  מבעיתה או מאיימת כמו שהיא חושבת ומרגישה.

'' אל תתקרב אליי! תתרחק!'' יבבה בקול חנוק וראשה טמון בין רגליה.

דמעותיה מרטיבות את הגופייה הלבנה שלה, ומשאירות כתמים.

שערה החלק והשחור נופל על פניה וידיה.

מכסה אותה באפלה קרה וחמה בו זמנית.

'' אני לא רוצה להתרחק ממך'' הוא לחש לה, והסיט בעדינות קצוות שיער דקות שחורות מפניה.

אוחז בשתי ידיו החזקות בפניה , ומרים אותה אליו כדי להביט בעיניה החומות הפגועות והשבורות.

'' תקשיבי לי'' הוא אמר לה '' את לא צריכה לפחד. זה הכול בראש שלך. המוח מתעתע בך וגורם לך לפחד. אל תתני לו! את הרבה יותר חזקה מזה! את מסוגלת לאהוב. אני יודע את זה. את רק צריכה לשחרר את הפחד ואת תראי לבד שזה יבוא מעצמו'' הוא הביט לתוך עיניה מבט רציני וחודר.

עיניה החומות רעדו בפראות ולחיה אדומות, סמוקות מבכי.

גופה הקטן רועד. צמוד לקיר הקר שמאחוריה.

'' את מאמינה לי?''.

הלחישה של השאלה , הקפיאה אותה.

היא כבר לא ידעה במה להאמין.

לא ידעה מה נכון ומה לא.

היא רצתה להאמין אבל פחדה.

לא הייתה מסוגלת לחשוב שהוא דובר אמת.

'' ת..תרחק מממני. אני לא... רוצה לשמוע את זה  יותר'' מילותיה יצאו בגמגום ומבט ארסי מלא שנאה ותיעוב לרצון שלו לאהוב אותה, חלף בעיניה הרטובות.

הוא חייך קלות '' זו לא את'' הוא אמר '' הפחד מדבר  מתוכך''.

הוא הניח את ידו על ראשה, וליטף את קצוות שערה.

מעביר חלק מהן מאחורי אוזנה.

'' ל...למה אתה עושה לי את זה?'' קולה רעד והיא לא הצליחה להשתלט על עצמה.

הוא שוב חייך וצחק קלות '' אני אוהב אותך. זה  לא ברור?''. עיניו הירוקות חיפשו סימן להבנה ואהבה תשוקתית בעיניה החומות אדומות.

ברגע ששמעה את המילה אהבה, היא עצמה חזק את עיניה ושמעה את השדים האפלים צועקים בראשה הוא לא אוהב אותך! אהבה היא שקר! היא רעל! היא תהרוג אותך! הוא מרמה אותך! הוא לא באמת אוהב אותך! הוא בוגד בך עם מישהי אחרת! הוא מנצל אותך! את סתם עוד אחת מהזונות רחוב שלו! הוא לא אוהב אותך! הוא משתמש בך! הוא מתעב אותך! מרמה ומשקר אותך בכול מילה ומילה שיוצאת לו מהפה! תתרחקי ממנו! הוא לא טוב בשבילך!

'' דיייייייייייייייייייייייייייי!!!!!!!!'' היא צרחה בקול צורמני עד שמיתרי קולה נקרעו והיא השתעלה והרגישה את דקירת הצריבה בגרונה.

ליבו פעם ועצר מלכת באותו הרגע.

צעקתה החזקה , פילחה את  ליבו, דקרה, פצעה, ריסקה, ניפצה ,הכאיבה לכול תא ותא וחלק בליבו שגרם לו להאמין שהיא מסוגלת לאהוב.

אך הוא עדיין לא וויתר עליה.

הוא ידע שהיא מסוגלת  לאהוב, והפחד הוא זה ששולט בה עכשיו.

היא צריכה קצת זמן להירגע, ולהשתלט על עצמה ולהבין שהיא חזקה יותר מהפחד.

חזקה יותר מהשדים האפלים שבראש שלה.

כשתירגע , היא תבין שהיא מסוגלת לאהוב.

שאהבה היא לא פשע. היא לא רעל והיא לא תפגע בה.

בשום צורה, ובשום מצב.

היא תגן ותשמור עליה לא משנה מה.

והוא שם כדי להראות לה את זה.

לתת מתנת אהבה ממנו אליה.

לתת לה אהבה טהורה שתחמם אותה בימי החורף האפלים והקרים.

מתי היא כבר תבין את זה? הוא חשב לעצמו.

'' זה בסדר'' הוא לחש בעדינות וחייך חיוך קטן '' אני מבין שאת מפחדת. לא אלחץ עלייך, אבל חשוב לי שתדעי שאני אוהב אותך. אני באמת אוהב אותך, ואני לא הולך לוותר עלייך'' קולו היה ברור ורציני.

מילים שנאמרו ברצינות ומכול הלב.

הוא קם על רגליו ופנה לכוון הדלת.

מבין שהיא צריכה קצת זמן לעצמה כדי להירגע ולהבין '' לך כבר'' סיננה ומבטה  אליו היה קר ומנוכר.

הוא לא התרגש. הוא ידע. הוא יהיה מוכן לחכות בשבילה עידן ועידנים, והוא לא יוותר עליה.

לעולם לא.

בחיים.

'' זה בסדר'' הוא לחש לעצמו ויצא מהדלת.

יודע שבסוף הוא תתפכח, ותחזור לאהוב  אותו  כמו קודם.

בסוף זה יקרה.

היא רק צריכה זמן, ואהבתם תתחדש שוב.

מתי זה יקרה?

האם זה יקרה שוב?

הוא היה בטוח שזה יקרה שוב.

תחושותיו לא שיקרו לו.

היא עוד תחזור אליו.

והיום הזה היה קרוב מתמיד.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

כבר כמה שבועות או ימים שרציתי לכתוב סיפור לשיר הזה ועכשיו כשהאהבה

 מתחילה להתקרב אליי, מצאתי את הרגע  הנכון לעשות את זה.

אז הנה

הסיפור על הפחד שלי מאהבה  יצא סוף סוף!

עכשיו נזכרתי שב2015 בחודש יולי כתבתי סיפור קצר דומה שקראתי לו ' אהבה חותכת' וזה היה פחד דומה לסיפור הזה, רק ששם הייתי נחרצת ודרמתית מדיי וזה גם היה בגוף ראשון. ושני עמודים.

הסיפור הזה קצת רגוע יותר עדין עם דרמות אבל לפחות הבחורה לא פוגעת ומזיקה לעצמה.

היא פשוט נשברת ובוכה.

פוחדת שמישהו יאהב אותה.

הגיוני שהפחד הזה יצוף ויעלה בי שוב אחרי שנה שהתרחקתי מהנושא הזה.

הנה קישור לסיפור למי שרוצה לקרוא-

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=711720&blogcode=14360692