הבוקר יצאתי לטיול בגינה עם שרי ופועלי הבניין שם, עשו בכוונה רעש כזה מפחיד וגדול שגרם לכלבה שלי להתקף פחד נוראי עד עמקי נשמתה ואני כעסתי עליהם כול כך!!!!
היא רצה כמו מטורפת על החיים שלה ורק רצתה לברוח.
הם הצליחו להפחיד גם אותי
ועוד צחקו על זה המנוולים!!!!!
זה אשכרה שעשע אותם שהם הצליחו להפחיד אותי ואת הכלבה שלי!!!!
רציתי באותו הרגע לצרוח עליהם ודמיינתי שאני מחזיקה ביד רובה AM16 , מכוונת לפרצופים הדוחים שלהם, ויורה. פשוט יורה בכול אחד ואחד מהם.
ומרוב עצבים, לקחתי את הכלבה שלי, ניסיתי להרגיע אותה, ואז טרקתי שם את השער הירוק בכול הכוח שהיה לי והלכתי משם כשהכעס בוער בי, מציף בגלים, שורף את כול נשמתי.
דופק בראשי חזק כול כך שחבל שלא היה לי נשק ביד או משהו כדי לשרוף אותם יחד עם הבניין הארור שהם בונים שם.
רציתי אולי לחטוף התקף לב באותו הרגע.
להתמוטט, לבכות ולצרוח.
רציתי להתפרק באותו הרגע.
אבל לא עשיתי את זה.
הכעס הבוער גבר על הכול.
והוא עדיין בוער.
הראש דופק חזק, אני כועסת, מותשת ועייפה.
אין לי כוח. אין לי. פשוט אין לי.
למה אני צריכה לכעוס ולהרגיש רע כול כך ביום הראשון של חודש אוקטובר? למה!?!?
למה הכלבה שלי צריכה לברוח על החיים שלה ולפחד מפועלי הבניין המטופשים?
היא כמוני. פוחדת מרעשים ודברים לא ידועים.
אני בהחלט מבינה אותה.
הם הפחידו גם אותי.
ובאותה נשימה כעסתי עליהם כול כך שרציתי להרוג אותם.
פשוט להרוג אותם!!!!!
מתי יהיה יותר טוב? מתי יהיה לי שקט נפשי?
מתי אוכל לחיות כמו שאני רוצה בלי לפחד ולכעוס על כולם?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
