my cold evil world!

משהו הציף אותי רגשית והלב שלי דהר ולא בדיוק הבנתי מה הציף אותי, אז החלטתי לשים מוזיקה, לעצום עיניים, להסתכל עמוק פנימה לפחד ולהצפה, ולבדוק מה בדיוק קורה  לי עכשיו שמציף אותי.

אז שמתי את המוזיקה והתחלתי לכתוב את כול מה שעלה לי בזמן ההקשבה לשיר.

זה היה כתיבה חופשית כזאת.

וזה מה שעלה.

~~~~

האפלה עוטפת אותי. סוגרת עליי.

הגוף שלי חם, רותח, מזיע, והלב שלי דוהר בתוכי. מאיץ את פעימותיו.

גופי צמוד לבור חשוך.

והלב שלי צונח לתחתית האפלה והחשוכה של הבור.

ציפורניי אוחזות חזק בפתח הבור. מנסות לא לעזוב.

אני חורקת שיניים חזק.

זיעה נוטפת מפניי היישר לצווארי וחזי.

דמעות רוצות להגיע בכוח לעיני.

מעליי עומדים במעגל כול ששת הגברים שיצא לי לדבר איתם במהלך השנתיים האלה.

הם עומדים סביבי וצוחקים. מלגלגים עליי.

אני צורחת.  בוכה, כמעט מתחננת שהם יושיטו את ידיהם  כלפי מטה, ויושיעו אותי מהתחתית האפלה שאני עומדת ליפול לתוכה אם לא ימהרו.

הם לא עושים את זה ואני מנסה חזק להיאחז בסלע אדמה שהולך ומתפורר.

אני מתה מפחד. לא רוצה ליפול ולמות. לסיים את חיי.

הדמעות מגיעות, עוצמת עיני חזק וצורחת את  נשמתי ואת כול פחדיי הגרועים מכול.

אני שומעת את צחוקם מתגבר ומהדהד בכול הבור חזק ורועם.

הלב שלי מתפרק ותנפץ לרסיסים.

אני רק בוכה וצורחת. בוכה וצורחת.

זה  לא מגיע לי. זה לא מגיע לי. זה לא מגיע לי!!!

הצחוק שלהם גורם לי לאבד תחושה בידיים . מרגישה שהכוח להיאחז בחיים האלה, או מה שנישאר מהם, עוזב אותי.

בשביל  מה להמשיך להיאבק? להילחם? אף אחד לא יבוא להציל אותי. לאף אחד לא באמת אכפת ממני.

אני יכולה לשחרר אחיזה וליפול והם עדיין ימשיכו לעמוד שם ולצחוק  עליי כול הדרך למטה.

מה אני שווה בכלל? מה אני יכולה להעניק לאנשים בעולם הזה?

אבל אני לא רוצה לוותר להם. לעצמי.

לא רוצה לוותר לעצמי.

אני וונרית!  אני חזקה! יודעת שיש בי את  הכוחות להתאפס ולטפס למעלה בחזרה גם בלי העזרה העלובה שלהם.

אני רק צריכה להפסיק לבכות, לנשום עמוק, להרגיע את עצמי , למצוא את הכוח ולהתחיל לטפס בחזרה למעלה.

אני לא מפסידנית. מעולם  לא הייתי כזאת.

אני אולי רגישה ופגיעה וקל לפגוע בי רגשית אבל אני נלחמת בחזרה! נאבקת באלה שגורמים לי להרגיש רע ומחליטה לחסום את הלב שלי רגשית.

לא לתת לאף אחד היכנס יותר ולחדור ללב שלי.

לא רוצה להתרסק רגשית שוב.

הספיק לי.

אני מחליטה להתגבר על הפחדים ועל הצחוקים האיומים שלהם ולטפס בחזרה למעלה.

אני מנגבת את הדמעות , לוקחת נשימה ועולה במהירות למעלה בכוחות האחרונים שלי.

עכשיו אני למעלה, מרימה את ראשי ובועטת בעוצמה בכולם ומסלקת אותם בעזרת הידיים שלי.

זהו. הם נעלמו. הצללים שלהם התאדו באוויר . הם כולם נחלת העבר שלי והם לא יעמדו בדרכי יותר.

אני מתחילה מחדש. בטוחה יותר בעצמי. יודעת מה אני רוצה.

אני עומדת  על רגליי, מסדירה נשימות וזוקפת את ראשי בגאווה אל אופק חדש ונקי.

אף אחד לא יעצור אותי יותר.

לא אתן לאף אחד לעמוד בדרכי.

לא אתן לאנשים לצחוק ולהפיל אותי לתחתית.

אני חזקה! אמיצה! לא מפחדת לנסות שוב.

רוצה לשבור את מחסום הפחד ולהכיר אנשים חדשים.

לתת לעצמי הזדמנות לנשום ולחיות בחופשיות . בקלילות.

זה מגיע לי.

בהחלט מגיע לי.

~~~~~~~~~~~~~

וזה השיר שאיתו כתבתי את הקטע הזה-