my cold evil world!

מרחיקה את כולם ממני

 המפלצת והחיה שאני, שהפכתי להיות, מפחידות, מסלקות ומרחיקות את כולם ממני.

למה לעזאזל אני  עושה את זה לעצמי?

פוגעת בעצמי ככה?

למה אני לא  מסוגלת לחשוף את הצדדים הטובים והחיוביים שלי בפני גברים, ואנשים בכלל?

למה תמיד חייבת להראות ולחשוף את הצד הרע והמכוער שבי?

לחשוף את המפלצת האכזרית שבי, ואת החיה האכזרית שמפחידה את כולם?

מה לא בסדר בי!?

אני כן רוצה לנסות לפתוח את עצמי לעולם הגברים שאני צריכה להכיר מישהו אבל אני פשוט לא מסוגלת  לחשוף את הצדדים הטובים שבי.

כול השליליות והתכונות הרעות שבי כמו חרדות, פחדים, טירוף, התקפים של פאניקה וכול העבר הרע שלי יוצא ונחשף כבר בשיחות הראשונות.

הכול כדי שכולם ידעו לא להתקרב אליי.

ידעו איזו מפלצת חיה רעה שאני.

שלא יעזו לפתח כלפיי רגשות ולהעז לחשוב על להיות איתי.

מבריחה את כולם ממני. לא נותנת להם הזדמנות להכיר אותי באמת.

חושפת את כול הרוע ומרחיקה את כולם ממני.

שידעו עם מי יש להם עסק.

ואולי אני רק בוחנת אותם. כול אחד ואחד מהם.

בוחנת ורואה אם השדים שלי  מפחידים ומבריחים אותם.

אם הם נשארים, כול  הכבוד.

אם הם נוטשים עוד לפני שנפגשנו... הפסד שלהם.

פחדנים. לא רואים מה יש להם מול העיניים.

רואים  את השדים ואת הרגישות  ואת ההרס העצמי, מקפלים את הזנב בין הרגליים, ובורחים.

מפחדים להישאר ולנסות להתמודד איתי.

עד עכשיו? ללא הצלחה.

כולם פחדו וויתרו עליי בכזאת קלות בעוד שאני הייתי מוכנה להתמודד עם כולם ועם הבעיות שלהם עד הסוף המר!

אז נשאלת השאלה- מי יוכל להתמודד איתי?

מי יעז לנסות להתמודד איתי ולא יברח?

מי מספיק  אמיץ להישאר ולבחון גם את התכונות הטובות שלי?

ואולי אני מתה מפחד ומפחדת לגלות את עצמי בתוך קשר, שכדי להגן על עצמי ועל הנפש שלי ועל הלב הרגיש שלי,

אני יעשה הכול ואחשוף את הצדדים הרעים והכי פחות טובים שלי, כדי לבחון ולראות אם מישהו מסוגל לקבל אותי וגם את השדים שלי.

כחבילה אחת.

וכנראה שאם הייתי מספיק בטוחה בעצמי, לא הייתי שולחת את השדים שלי להפחיד ולסכל כול ניסיון לקשר חדש עם גברים.

אבל אני לא יכולה אחרת.

אני מפחדת.

מפחדת מדיי שמישהו ייקשר אליי ואני לא אדע מה לעשות ואיך לעזור לו.

בקושי עוזרת לעצמי.

בקושי מצליחה להתמודד עם עצמי.

כן רוצה לנסות להתמודד עם קשר חדש אבל השדים עולים,

קופצים לבקר וגורמים לי  להפחיד כול אחד שפותח בקשר איתי.

מתחילה במילים הכי פחות טובות עליי ובודקת מי יקבל אותי. מי יישאר.

עד עכשיו, כולם ברחו.

אף אחד לא היה  אמיץ מספיק להתמודד איתי ועם השדים שלי.

לא ראה אותי באמת. עמוק בפנים.

אני לא צריכה את האביר או את הנסיך על הסוס הלבן.

צריכה רק מישהו שיבין אותי ולא יברח ברגע שהשדים האפלים ירימו את ראשם ויצאו לשחק איתו במשחקים שובבים.

האם אני אצליח אי פעם למצוא מישהו כזה?

שיישאר ולא יברח למרות שאני קשה ומפחדת פחד מוות לנסות להיקשר למישהו ?

זה מרגיש כמו עינוי ומפחיד כמו סיוט.

למה אני מעוללת את כול הכאב והייאוש הזה לעצמי?

בשביל מה אני צריכה להתעסק בעולם שאני לא טובה בו?

זה פשוט לא הולך.

אני צריכה לעשות הפסקה מעולם הגברים. אין לי כוח יותר.

אני מרחיקה את כולם ממני.

גם כשאני חושבת שזה הולך, הצד השני מפסיק לדבר איתי ואני לא מבינה למה. מה עשיתי לא בסדר.

אף אחד לא צריך אותי.

אולי עדיף ככה.

אולי באמת עדיף ככה.

~~~~~~~~~~~~~~~