סוף השבוע הגיע סוף סוף ואפשר להתרווח ולנשום בחופשיות ולנוח קצת.
להתארגן ולאסוף כוחות לקראת שבוע חדש של הקייטנה .
אבל אני תוהה...
לאור ארבעת הקטעים שהעליתי , שבהם ניהלתי שיחות פנימיות עם הקול הפנימי הזיכרי שקיים בי,
אני תוהה, האם אתם, הקוראים שלי, לא היה לכם מה להגיב או שאתם חושבים שהשתגעתי שאני מעלה קטעים שבהם אני מדברת לעצמי בתוכי עם הקול הפנימי , ההגיוני שלי שמכוון אותי?
האם לא נכנסתם ולא קראתם? או שקראתם ולא היה לכם מה להגיב?
או שקראתם וחשבתם שאני משוגעת? פסיכית? או כול דבר אחר?
יכולתם להגיב לי את המילים האלה והייתי עונה לכם ש ' הקול הפנימי הזה , הוא הקול הגיוני שקיים בי ועוזר לי לכוון את עצמי כשאני הולכת לאיבוד בתוך עצמי ושזה בסדר שהוא קיים בי'.
זה לא אומר שאני משוגעת.
זה אומר שקיים בי קול זיכרי הגיוני שהתעורר כדי לעזור לי להבין דברים ולראות את הדברים החיובים שאני לא רואה.
אז מה באמת נכון?
נכנסתם וקראתם ולא היה לכם מה להגיד?
או שפשוט חשבתם שאני פסיכית משוגעת שמדברת בקטעים עם הקול הפנימי של עצמה?
יכולתם גם להסכים עם הקול הפנימי שלי והייתי מקבלת את זה.
ואני תוהה,
מה באמת הסיבה?
תגידו לי.
אני רוצה לדעת.
ואני לא מתביישת בקול הפנימי הזה ולא חושבת שהשתגעתי בכלל.
להפך, הוא עוזר לי ומכוון אותי ופותח לי את העיניים כשאני מעדיפה לעצום אותן ולא לראות את הדברים הטובים כשרע לי.
אז מזל שהוא קיים בי והוא התעורר רק עכשיו, אחרי הרבה זמן שהוא היה רדום עמוק בתוכי.
קצת היגיון מדיי פעם, לא יזיק לי. לא יהרוג אותי.
מחכה לשמוע את הסיבות.
ושיהיו כנות. בלי לרמות ובלי לשקר.
אני אבין הכול.
שיהיו תגובות הולמות, אה? אחרת אני פשוט לא אקשיב.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
