מצחיק שעכשיו לילה, לפנות בוקר, ואני מוצאת רגע של שקט פנימי עם עצמי , להזיל כמה דמעות של געגוע על הכלבה הראשונה שלי.
משהו מפלח את הלב שלי בצורה כזאת שהנשימה נעצרת. מכאיבה, וזה עדיין לא הזמן אפילו לציין 4 שנים למותה!
התאריך המדויק הוא ה- 22.7 שאז אני אציין 4 שנים למותה של סושי.
ניזכרתי בה כי אני מחפשת להתנדב בצער בעלי חיים ואני חושבת שמצאתי את המקום שממנו לקחנו אותה ביום הראשון של האימוץ וזה הזכיר לי שיר שניקרא ' זיכרונות' וכשהשיר התקרב לשיא, לא יכולתי יותר להחזיק את הדמעות ולכמה רגעים, התפרקתי.
הרשיתי לעצמי להרגיש ולהתפרק קצת. רק לרגע הזיכרון הקטן והאישי הזה.
זה הצד העדין והרגיש האמיתי שלי.
אני יכולה להיות כזאת שאני רוצה. אבל רק לעצמי.
הדרך כלל אני קשה כאבן וקרת לב לאנשים במציאות כך שאני כמעט לא מתפרקת ולא נשברת מולם.
דמעות הן חולשה ולהתפרק ולהישבר מול אנשים, זה גם חולשה ואז אני שונאת את עצמי.
בככול אופן הנה כמה תמונות שלה-
היא מזכירה לי את הצד השקט ,המופנם והרגיש שלי.
הצד היותר סגור בעצמו ורגוע בסביבה שלו עם אנשים.
צד שלא מתרגש מאנשים ולא שמח לראות אותם.
היא הייתה כלבה מאוד שקטה וכשטסנו לחו''ל וחזרנו , היא כעסה עלינו.
ובפאן הרגשי , כשהייתי בוכה, אפילו בלי מילים, היא הביטה בי בעיניים מלאות רגש והבינה שאני עצובה ובאה לנחם אותי ואני חיבקתי אותה.
היה לנו חיבור עדין מאוד אמיתי ורגיש.
כשהיא מתה רציתי למות יחד איתה והתאבלתי עליה שבועיים שלמים!! לא הייתי מוכנה לכלב חדש במקומה.
הרגשתי שזאת בגידה.
אבל בסוף לקחנו כלבה חדשה בלית ברירה (אימא שלי אמרה שזה יעזור לי ושהיא לא רוצה שאהיה בדיכאון כול החיים בגלל זה, אז הבאנו את שרי. הכלבה הסופר רעשנית ופעילה שלי. ההפך הגמור מסושי).
בכול מקרה,, החיפוש להתנדב בצער בעלי חיים והשיר ביחד העלו והציפו בי את הרגע הזה של הגעגוע לסושי 3>>>
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
