my cold evil world!

מרחפת

הלב ספג מהלומה קשה. ברח מרעשים מאיימים לתוך הבית הבטוח והמוגן.

הוא החסיר פעימה.

דקירות קטנה בחזה מכאיבות ומקשות על הנשימה.

צלילי מוזיקה פורטים על הלב. מנסים להרפות את כאב הדקירה.

ואולי הדקירה היא תגובה לרגש.

מה הרגש? מה אני מרגישה? אהבה? פחד? אולי פחד מרגשות?

אני לא יודעת.

הכאב הדוקר לא מרפה. אוחז בצד ליבי. תופס בו חזק.

למה כואב לי כול כך?

אולי הלב עדיין לא שקט. לא רגוע.

הוא עדיין בשלב של קבלה שהוא עדיין חיי ושום רע לא קרה ומנסה להחלים.

הלב חושב שהוא עדיין תחת מתקפה. מתכווץ ומתכונן להלום בי את  הכאב הבא.

בינתיים הכול שקט. אין רעש ואין פיצוצים מאיימים.

הלב לא סומך על עצמו. הוא במצב היכון לפיצוץ הבא.

דקירות קטנות ממשיכות לכונן בתוכי ולא מפסיקות.

צלילי המוזיקה מרגיעים את הגוף ואת דקירות הכאב שהלב שלי מרגיש.

הכול בסדר. זה נפסק. אין ממה לפחד. אפשר לנשום ולהרגיש בטוחים.

שום דבר רע לא יפגע בנו. אנחנו חזקים.

לא בטוחה מה עכשיו אני מרגישה.

מרחפת  בתודעתי ונסחפת עם המנגינה השקטה.

מנסה לנשום ומרגישה את הדקירה שהולמת וצורבת.

הלב ספג מהלומה קשה מהפיצוץ הנוראי.

חשב שהוא התפוצץ למיליון חלקים ומת.

ואולי הוא באמת מת.

ואלה רק דקירות אחרונות של חיים...

מרגישה שמישהו נמצא בתוכי ודוקר את ליבי בכוונה.

דוקר ודוקר ולא מרפה.

מספיק לדקור! רוצה לנשום ולחיות.

הכאב הדוקרני מעיק. זה לא נפסק.

הלב עדיין פוחד. חושש. לא בטוח שהפיצוצים הסתיימו.

מחכה לפיצוץ הבא.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~