my cold evil world!

אז כתבתי סיפור  חדש על דמות שכבר כמה זמן קיננה בראשי ולא ידעתי איך ומה לעשות איתה.

אני עדיין לא יודעת אם המשך הסיפור יהיה לתוך כוון של ספר נוסף או שבנתיים (עד שהספר הנוכחי יהיה גמור מבחינת עריכה ויציאה) אשמור אותו לעצמי ואראה לאן זה יתפתח.

כנראה שבנתיים אבחר באפשרות השנייה ואנסה לראות לאן מתפתח הסיפור החדש.

אז בנתיים אני מעלה את ההתחלה שהתןחלתי לפני יומיים בערך.

עמודים- שלושה.

תהנו :)

מסע

מוצא עצמי מסתובב והולך בעיר נטושה ואפלה.

רחובותיה ריקים מאדם ורק הרוח הפראית הקפואה, מנשבת ללא הפסקה.

היא שורפת את ידי שהופכות אדומות מקור ואני בקושי מרגיש אותן.

מאבד תחושה ומרגיש עקצוצים דקים וכואבים.

מרים אותן על שפתיי ומנסה לנשוף עליהן אוויר חם כדי להפשיר אותן מהקור.

הרוח מאיימת להקפיא ולהעיף אותי.

מה אני בכלל עושה כאן? משוטט  לבד ללא מטרה?

יש לך מטרה. קול פנימי מדבר לתוך ראשי.

'' איזה מטרה?'' אני שואל  בשקט לתוך עצמי.

להציל את האהובים עלייך ממוות הקרב ובא.

על מה הקול הפנימי מדבר?

אני עוצר וחושב.

הרוח מתגברת. נעשית אכזרית ומקפיאה יותר.

הראש שלי מסתחרר ואני בקושי נושם.

טיפות קטנות של גשם מתחילות לרדת.

האם הן יתגברו ויהפכו לסערה של ממש?

ולמה הרחובות ריקים? איפה כולם?

מסתגרים בבתים נערי. לא קר לך? לא מרגיש צורך להישאר במקום חמים?

'' הלא אמרת שיש לי מטרה שלשמע אני כאן? מה המטרה? את מי אני אמור להציל?'' אני מנסה לדובב את  הקול הפנימי שבראשי.

אני שומע אותו מגחך וצוחק.

אתה יודע את התשובה נערי היקר. חפש עמוק בלבך  ותמצא  את התשובה.

לעזאזל! אני שונא חידות.

מעליי אני שומע בקושי קולות של עטלפים ועורבים. אפילו הם העדיפו להישאר בביתם החם.

רק אני, המשוגע , יצאתי לרחובות השוממים והקפואים מבלי לזכור למה יצאתי ומה המטרה.

אני יודע שלקור אין שום משמעות בשבילי.

היכולות שלי הן יכולות של קרח ובכול זאת...

אני סתם נותן לעצבים ולהפתעת מזג האוויר לבלבל אותי.

אני חייב להתרכז. אם אתרכז מספיק , אדע מה אני אמור לעשות.

מה המטרה  ואת מי לחפש.

אצא למסע  שבו אגלה את מי אני אמור להציל וגם אמצא את מי שמעז לפגוע באלה שאני אוהב.

אני כבר מרחם על האדם שאפגוש ואני אפילו לא יודע מי הוא ואיך הוא נראה.

ואם הוא בכלל אנושי.

לא משנה מי האדם או היצור שאפגוש בדרך, יהיה חבל אם הוא רק יעז להתחיל להתעסק איתי או לעמוד בדרכי.

אני חושב שאם אני יוצא למסע להציל חפים מפשע, אני צריך שם ראוי.

איך תקרא לעצמך נערי? הקול בראשי שואל בחביבות.

לרגע אני שותק וחושב על השם. זה צריך להיות שם הולם  שמתאים לאחד שיוצא למסע על שמירת הטוב.

'' אני חושב שאקרא לעצמי ' לוחם הצדק'. מה דעתך?''

אני  חושב שזה מתאים לאחד שיוצא להשיב את הצדק על כנו. מתאים לך נערי.

אני מחייך קלות. מרגיש את השם כבר זורם בעורקיי ונותן לי כוח.

חוץ מהכינוי יש לי גם שם נוסף- טומי. טומי לוחם הקרח.

אבל השם הזה נשמע רכרוכי ופשוט מידי למסע שאני עומד לצאת אליו.

לכן מעכשיו אקרא ' טומי לוחם הצדק!'.

אהבתי את השם החדש שלך נערי. בהצלחה ותציל את כולם עד האחרון שבהם. לא משנה חיה או אדם. כולם, כול בעלי הנשמה ראויים לחיים ולא למוות בידי אחרים.

תשיב את החיים והצדק! צא לדרך לוחם צדק שלי! . הקול בראשי מתלהם בגאווה.

אני חושב שהוא צודק. לכולם מגיע לחיות. אף אחד לא ראוי לסבל וייסורים לא אדם ולא חיה.

לא משנה מי רודף אחריהם, אמצא ואפסיק את מסע הטרור שלו בהם.

'' אל תדאג. כולם יהיו בידיים טובות'' אני אומר בנחישות והרוח מתגברת עוד קצת וכמעט מעיפה אותי.

אך אני עומד יציב למול הסערה הלילית.

שום דבר לא יצליח להפיל אותי . אני חזק.

אפילו טיפות הגשם הקרות לא יעצרו אותי וליבי יסכים איתי.

הוא פועם בהתרגשות יתרה. מוכן יחד איתי לצאת למסע.

אני עומד באמצע הרחוב השומם והקר ומרים ראשי בגאווה אל האופק הנחשף מולי.

'' הלילה נפתח דף למסע חדש ומרתק. נעמוד בו בגבורה ונציל נפשות אומללות מידי הרשע!'' אני אומר בביטחון ושולף את חרב הקרח שלי. מוכן לצאת למסע בכול הכוח שיש לי. לא משנה מי ינסה לעמוד בדרכי.

אין בי פחד.

הגשם מתחיל ואני הולך לתוכו. לא קופא לרגע.

שואב את כוחו וריחו לתוכי. מחזק את רוחי ונפשי.

יודע בביטחון עכשיו, לאן פניי מועדות.

הצדק יעשה ויעשה עד הסוף.

קדימה.

~~~~~~~~~~~~

הערות לשיפור, עצות,דעות, מחשבות או כול דבר שיעלה בכם בזמן הקריאה , מוזמנים לשתף.

כמובן שהערות בונות ומחשבתיות כן? בלי לתקוף ולהתנפל.

קריאה מהנה.

גם רעיונות להמשך הסיפור יתקבלו בברכה.

פתוחה להצעות מכול הכיוונים האפשריים.